פעו"י, עָטוּ, עֹטֶה, תַּעֲטֶה, יַעְטֶה, וַיַּעַט, תַּעְטוּ, יַעֲטוּ, — עָטָה בגד, מעיל התכסה והתעטף בו, sich einhüllen; s'envelopper; to wrap oneself: איש זקן עלה והוא עֹטֶה מעיל (ש"א כח יד). וְעָטָה את ארץ מצרים כאשר יעטה1 הרעה את בגדו (ירמ' מג יב). וילבש בגדי נקם תלבשת וַיַּעַט כמעיל קנאה (ישע' נט יז). — ובהשאלה: עֹטֶה אור כשלמה (תהל' קד ב). תהי לו כבגד יַעְטֶה1  ולמזח תמיד יחגרה (שם קט יט). ילבשו שטני כלמה וְיַעֲטוּ כמעיל בשתם (שם כט). יבשו יכלו שטני נפשי יַעֲטוּ חרפה וכלמה מבקשי רעתי (שם עא יג). — עָטָה על שפם, כסה בבגד את שפמו לאות טֻמאה או אבל, verhüllen; envelopper; to enwrap: והצרוע אשר יהיה בו הנגע בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יַעְטֶה1 וטמא טמא יקרא (ויקר' יג מה). האנק דם מתים אבל לא תעשה פארך חבוש עליך ונעליך תשים ברגליך ולא תַעְטֶה2 על שפם (יחזק' כד יז). ועשיתם כאשר עשיתי על שפם לא תַעְטוּ3 שם כב. ובשו החזים וחפרו הקסמים וְעָטוּ על שפם כלם כי אין מענה אלהים (מיכ' ג ז). — ואמר בן סירא: בעטה א[פ]ר אל תהתל ואל תקלס במרירי יום (ב"ס גני' יא ד). מעוטה צניף ועד עוטה שמלת שי[ער] (שם מ ד). — ובתו"מ: ברוך שעטני מעיל (נדר' מט:). שלא אהיה כאבל הזה שהוא עוטה על שפמו ובוכה וכו' שלא אהיה כרועה זה שנכנסו זאבים בתוך עדרו ובקעוהו ועטה את בגדו ויצא (מד"ר שה"ש א ז). — ובסהמ"א: מלך הכבוד יפתח לך אור עינינו ולכל תלמידי חכמ' שבקירואן משוש לבנו חביבנו ידידנו שערי חכמה ושערי בינה ומעטה תהלה יעטמו וחלקם בחיים יהי נצח (תשו' הגאונ' הרכבי רסד). אמר החכם וכו' מי שעטתהו מעיל הבושת יעלמו מומיו מבני אדם (ר"י א"ת, מבח' הפנינ' לרשב"ג 21). עוטי סותי אמונה וכפיהם מתמוך בשוחד נוערים (ר' שמואל בן עלי, אגר', תרביץ ב, 59). שמואל אשר גדל בישראל לעטות הדרנו לרשת מצבנו ומטהרנו ולחבוש פארנו (שם 73). — ואמר המשורר: ומשך השוטה זקנתו טוטה אשר היתה עטה מלוכה כגברים (דונש, דעה לבי חכמה). זקן יראה חבר תורה ומוסר ישיש תלמוד שארית הנבונים והנכר בעטי הגדלים והנכבד בעטי הסדינים ובראותם באפריקי כבודו חשבוהו כאחד מגאונים (ר"ש הנגיד, ידידיך). לבשו (ההוללים) לבוש הפך ובגד בוגדים עטו וכתנות האמת פשטו (רמב"ע, דיואן סב, בודל'). מה מצאו ימים באנשי האמת כי לעגו להם ובהם עטו מלאו ידי רעים כלבותם בהון עתק ולטובים מעט צבטו (שם). אובא לגן בשם ואשכח שד ואעטה גיל יום לגן אובל (הוא, הגביר נכפלו באורך). סות אהביו עטות טובו מכל מדים ועליו איך תלוני ולחשוק בך הקדים חכו ממתקים וכולו מחמדים (ראב"ע, איה עופר). לשירם נבהלו אנשי לבבות ועטה הזמן בגדי חרדות (ר"י חריזי, תחכמונ' יח). לכן פשוט סות איד והשמחה לבש וחלוץ מעיל יגון והשלוה תעט (שם ה). אויה לי כי אבדה ארץ תפארתו בעטותו אדרתו לשמור את משמרתו (גנזי שכטר ג, דודסון 262). יפת תואר יפת מראה עדינה עטי צבייך ואת עדיך עדי נא (ר"י נג'ארה, יפת תואר, עולת תמיד קסט). — ואמר הפיטן: ימיני לבש חן ונסמך על עוטה גאונות (אגגי, סליח' אסתר). הלעיטה רמש והיא משכה לעופר הוערמו ועטו עלים ולא עדי (אזכר סלה, עבודה, מחז' איטל' ב, קכט.). — ונסתר עָט: אור עט אדרת נוגה עוטרת סביביו סוחרת ברכו (קונטר' הפיוט' ד). טרם בעלותו יקדימנו סגן ביכתונת בד עט כמו מסוים (Elbog., Stud. 137). אזר עז ועט קנאה בשריון וכבע נראה (אזר, יוצ' אחר' פסח). נקמות וקנאה יעט שונאיו להדוף כמו לשעבר עט לנדוף (מפה, שם). — ובינו' פָעו': צבאות דגים ותוקף תנינים התוית ליודעיך עטויי קשקשת (ר' יני, אתה כוננת, קובץ מעשי ידי גאונ' קדמונ' ב, 111). סגולים ששים רבוא נכללו עטוים בששים אותיות ובם נדגלו פוצחים שרי משמרותיה כהודגלו (גנזי שכטר ג, דודסון 70). נודה ליי' אדוננו כי חסדיו עלינו נטויים ורחמיו עטויים ובטובו אנו נחויים (ר' שמואל בן עלי, אגר', תרביץ ב, 61). מטולטלים בכל פאה נפוצים במדינות סחובים מנוי עוז עטויים בסדינות פקוד דמעת עשוקים (אשר לו כל תפלה, סמא"צ, תריט.).

— הִפע', הֶעֱטָה, הֶעֱטִיתָ, יַעְטֶה, פ"י, — כמו קל: עברי בעמק הבכא מעין ישיתהו גם ברכות יַעְטֶה4 מורה (תהל' פד ז). הֶעֱטִיתָ עליו בושה (שם פט מו). — ואמר המשורר: הוא יום ביום משתחוה לך גם את מעטה עליו מעיל הדר (רשב"ג, שמש כחתן). בזה ושמה למזח ושמה ובן האמה העטני אימה (ר"י הלוי, יונה נשאתה). וארצי חנפה תחתי כאלו תמול לא העטתני את מעילה (עמנו', מחב' א).

— הָפע', °הֻעֲטָה, — שהעטו אותו, ואמר הפיטן: הוד אפדנו נטה ועל גבנון אותו הטה זה סיני גאות עטה חידתו כעל אברה העטה (ארץ, יוצ' א שבוע'). ועי' גם ב. עיט, הָפע'.

— הִתפע', °הִתְעַטָה, — עָטָה את עצמו, ואמר המשורר: בושה יעטה וכלמה יתעטה ידך כתנטה ובשמי תבטח (גנשי שכטר ג, דודסון 101).