*, פ"י, — עָטַן זיתים, שם אותם במעטן:  הזית השלישי עוטנו בבית הבד עד שילקה ומעלהו ומנגבו בראש הגג (מנח' ח ד). מביאין שתלים וקרומנין מחוצה לארץ לארץ אבל לא מארץ לחוצה לארץ וכו' ולא זיתים מחוצה לארץ לארץ ועוטנין אותן בארץ (תוספת' שביע' ד יט).  הגיע זמן זיתים שלוחי בית דין שוכרין פועלים מוסקין אותן ועוטנין אותן בבית הבד (שם ח א). ובלבד שלא יהא הוא מלקט והן אוגדין על ידיו בוצר ודורכין על ידיו מוסק ועוטנין על ידיו (שם חלה ב ה). העוטין זיתיו בין שני בדין כיון שגמר אחד מהן הוכשרו לקבל טומאה (שם טהר' י ד). — ובינ' פעו':  דרך בני אדם לוכל זיתיהם עטונין (רבי יוחנן, ירוש' דמאי ו ו). 

— פֻע', °עֻטַּן, בינ' מְעֻטָּן, מעוטן, — שעטנו אותו:  לאהוב למעלה וחמד למטה וכו' המובחר ממגורגר ומעוטן1 בראש הזית (רש"י, תשו', קבוצ' קונטרס' יד).