ש"נ, מ"ר כנ' עֲטִישֹׁתָיו, שה"פ מן עָטַּשׁ, — דחיה פתאומית של רוח בקול מיוחד מהנחירים  das Niesen; éternuement; sneezing: עֲטִישֹׁתָיו (של הלויתן) תהל אור ועיניו כעפעפי שחר (איוב מא י). — ובמדר': לפיכך חייב אדם לומר בעטישותו חיים שנהפך המות הזה לאור שנא' וכו' (פדר"א נב). עטישותיו של מטטרון תהל אור ועיניו בעפעפי שחר (מסכ' אצילות). — ובסהמ"א: אמר התדע מתנועת העטישה אמרתי ליחה או רוח יזיקו את המוח ועל כן ידיחנו הטבע אל העצם הנקוב ככברה וכו' ועל זה ישמע קול העטישה (ר"י זבארה, שעשוע' ט דודסון 102). לפי שמתפזרים מכח עטישותיו המים או מוציא ראשו מהם להתעטש ויתגלו עיניו ויאיר העולם (רשב"ץ, אוהב משפט, פי' איוב קצד:.).