1, ש"ז, מ"ר עֲטַלֵּפִים, — מין עכבר בעל כנפים שיעוף בלילה, Fledermaus; chauve-souris; bat: ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו שקץ הם את הנשר וכו' ואת הדוכיפת ואת הָעֲטַלֵּף (ויקר' יא יג-יט). ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו אשר עשו לו להשתחות לחפור פרות וְלָעֲטַלֵּפִים (ישע' ב כ). — ובתלמו': צבוע זכר לאחר שבע שנים נעשה עטלף2 עטלף לאחר שבע שנים נעשה ערפד (ב"ק טז.). לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאור א"ל תרנגול לעטלף אני מצפה לאורה שאורה שלי היא ואתה למה לך אורה (סנה' צח:). כל המוליד מניק וכל המטיל ביצים מלקט חוץ מעטלף שאף על פי שמטיל ביצים מניק (בכור' ז:). — ובסהמ"א: המוסר מעביר מהדעתן שכרות ויוסיף לשוטה שכרות כמו שהיום מוסיף לבעלי העינים ראות ולעטלף עורון (ר"י א"ת, מבח' הפנינ' לרשב"ג 26). — ואמר המשורר: אשר פרש כנפיו כעטלף ועפו עורבי שחק (רשב"ג, אני האיש, דוקס 19). אך נסגרו לפני מאור שמש לעת ערב ולצאת כעטלף חשו (למה חסרי לב, שירים, ד"ח פא). — ובמשמ' סנונית: העטלף (שוואלבע) הוא ידוע להיות נמצא ברוב המקומות מאכלו כל מיני תולעים ודבורים (ברוך לינדא, ראשי' למודים א ו). במדינות שוועדען וענגלאנד יבואו העטלפים כאשר יתחיל לפרוח פרח היער (יאוועל, למודי הטבע ב, יג.). סימנים על ירידת הגשם מגדר החי אם העטלף יעוף קרוב למים והאדמה (שם מז:).