*, ש"ז, — שה"פ מן עִיֵּן, — א) עִיּוּן תפלה, כוָנה בתפלה: ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזהז והקרן קיימת לו לעולם הבא ואלו הן הכנסת אורחין וביקור חולים ועיון  תפלה והשכמת בית המדרש וכו' (ר' אסי אמר ר' יוחנן, שבת קכז.). שלשה דברים מזכירי' עונותיו של אדם ואלו הן קיר נטוי ועיון תפלה1 ומוסר דין על חבירו לשמים (ר' יצחק, ברכ' נה.). שלש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום הרהור עבירה ועיון תפלה ולשון הרע (ר' עמרם א"ר , ב"ב קסד:). — ומצוי מאד בסהמ"א: ועיין לנפשך עיון שיאות לכמוך ויהיה שקול עם שכלך (ר"י א"ת, חו"ה, התשובה י). והוי יודע כי המלות תהיינה בלשון כקליפה והעיון במלות כלב והתפלה כגוף וכו' (שם חשבון הנפש ג). וכן נמי אם ישבו בית דין והוצרך להם לעיין ולאחר הדבר בין מפני טירוף השעה בין מפני עיון הדין לעיין בדבר כותבין שטר שימוש על כך (ר"י ברצלוני, ספ' השטרות 91). אין עומדין להתפלל לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש וכו' אלא מתוך דברי תורה שאין בה עיון כגון הלכות פסוקות (רמב"ם, תפלה ד יח). מי שיריצו צעדיו יחסר עיונו (ר"י חריזי, מוסרי הפלוסופים א י). ולא תקרא אותו קריאת העברה וקצור אלא קריאה השלמה ועיון  אמתי (פי' המשנ' לרמב"ם, חגי' ג). ואפילו בדברים פשוטים מן עומק העיון נקלים (מנחם גינצי הקראי, לקו"ק, נספח' 23). בשם אשר מעשיו לו עדים נתחיל ענין המועדים והעיון בתחלה בענין הפסח (ר"א הקראי, ג"ע, ענין הפסח, הקדמ', לז:.). נקל לכסיל עשות זמה שאינו עושה מחשבתו בעיון ומיתון רק העולה על רוחו בפעם הראשונה עושה (ר"י בן נחמיאש, משלי י כג). איש אחד יפליג בעיונו מתבודד ויסירו המצנפת מעל ראשו והוא לא ירגיש בהסרתו אבל תמיד ישב בהתבודדותו (ר"י אברבאנל, מ"ב ב יב). — עִיּוּן בספר קריאה בספר: וגם לא ליודעים חן רצה לומר על חוש הראות שלא תהיה דעה כי אם בהארכת עייון בספרים והתמדת הלמוד והגירסא בהם (ר"י א"ת, תקו' מדו' הנפ' לרשב"ג יא). וכן הדין בלילי פסחים שחל להיות בשבת וצריך לו לומר הגדה על השלחן אם הוא יחידי אסור לקרות בספר ולא יועיל בעיוני אשתו עמו אם אינה יודעת לקרות בספר אבל עיוני ראשי הדברים שיודע לגמור בחוץ מותר (ר' צדקיה בר' אברהם הרופא, שבלי הלקט, שבת סד). וכן אחר שיתחיל ללמוד עמו גמרא יקבע לו עכ"פ יו' א' בכל שבוע למקרא באופן שלא ימוש המקרא עד שיגיע לכלל [ה]עיון מעצמו (פנקס ועדי הקהלות, סימן שנג, טובים 193). —  עִיּוּן בחכמה, הסתכלות והתבוננות עמֻקה, Speculation: ולזה יחשבו רבים מאנשי דורנו שהעיון באלה חכמות הדקות ממה שיזיק באמת (ראב"ד, אמו"ר 2). אמנם נושא העיון הזה הנה מבואר שהוא פילוסופיא מעשית מצד היותה בדת מקובלת ובפילוסופיא האמיתית מבוארת במופת (שם 4). ויהיו שבעה ענינים עם המתון על מלאכת העיון עד השלמתה תצא לנו האמת (ר"י א"ת, או"ד לרסע"ג, הקדמ'). והחלק השלישי מחלקי היחוד הוא יחוד הבורא ובלשון אחר שיוכל להביא עליו ראיו' על אמתת מציאותו בדרך העיון מבלי דעת ענין האחד האמת והאחד העובר (הוא, חו"ה, היחוד ב). אמר החבר זה שאתה אומר היא הדת ההקשית מנהגית מביא אליה העיון ונכנסים בה ספקות רבות (הוא, הכוזרי א יג). ותהיה במדרגת רבי עקיבא ע"ה אשר נכנס בשלום ויצא בשלום בעיונו באלו הענינים האלהיים (ר"ש א"ת, מו"נ א לב). מה שתוכל להמציאו מדרך העיון טוב ומה שלא תשיג בו יד העיון השאירה על שרש הקבלה (המאירי, פי' משלי, הקדמ'). מי שלא הגיעה מדרגת עיונו להאמין הכתובים בדרך מסכים אל האמת ומאמין כפשטן וכו' איננו יוצא בזה מכלל בעלי התורה חלילה (ר"י אלבו, העקר' א ב). ולהיות הדבר מצד העיון מסופק הוצרכה התורה לומר בראשית ברא אלהים כי מצד העיון לא נכריע מהחדוש המוחלט על הקדמות (ר"י מפיסא, מנח' קנא' 97). ועל כן צריך לעיין בנמצאים עיון יותר כולל מהעיון הטבעי (רש"ט פלקירא, ראש' חכמ' 91). — ובמשמ' חקירה: וזה עיון דק מאד והבינהו ר"ש א"ת, מו"נ א ס. וכבר יצאנו מענינו הנכבד ועיוננו הדק אל העיון בבטול שגעון יראה בטולו לכל משכיל בעיון (שם סב). לבאר המכון מצד הפשט בעיון מופלא (ר"א בר' אליה הקראי, עץ חיים מא). וזה הדעת יצא להם מעיונם הנפסד שהוא עיון גופני (ר"י בר' אנטולי, מלמד התלמידים, ז.). חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא וזה דבר אמתי והוא עיון פילוסופי (רש"ט פלקירא, המעלות 6). ששני השרשים האלה רצונו לומר מציאותו והיותו אחד אמנם יושג בעיון האנושי וכל מה שיגיע בו במופת משפט הנביא בו (רשב"א, דברי חפץ, עדלמן 9). ועתה אתה המעיין עמוד והתבונן נפלאות אל ושים לבך לזה העיון הנכבד הדק העמוק האמתי (ר"י אבן לטיף, שעה"ש כד, השחר ב, 101). וכבר עיין זולתי בזה הפסוק עיון נאות (המאירי, פי' משלי יא יג). והטבעי יכחיש התחלות התכוני והנחותיו מצד העיון הטבעי (ר"י אלבו, העקר' ד ב). או שמא השיאך העיון הפילוסופי להפוך קערה על פניה (ר' יהושע אלורקי, נוסח כתב, ד"ח מא). והיה כל חכם מהם כותב האמת ההוא בשם היהודי והיה משבחו על עיונו הדק (שו"ת בדבר למוד החכמות, שם עא). ומי שיפליג עיונו בדברי אבן רשד ירגיש בלבולו בשאלה הזאת (ר"י אברבאנל, שמים חדשים, עיון ג). אמרות טהורות מזוקקות שבעתים בעליל האמת ובהתמדת העיון האמתי והפלגת החקירה (ר"י מפיסא, מנח' קנא' 2). כי התורה הקדושה לא תתלה החיים הנצחיים בעיון  המושכלות כי אם בלמוד התורה ועשיית המצות (שם 72). — תחלת העִיּוּן: והסתכל איך אלו הענינים המופלאים האמתיים אשר אליהם הגיע עיון המעולים שבפילוסופים מפוזרים במדרשות כשיעיין בהם האיש החכם שאינו מודה על האמת בתחלת העיון  ישחק מהם למה שיראהו בפשוטיהם מההבדל מאמתת המציאות (ר"ש א"ת, מו"נ א ע). עוד אמר דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים וגומר ר"ל אל יעלה על לב אדם שדברי ספרים אלה הם למטה ממעלת דברי חכמי התורה הנאמרים בדרך קבלה כמו שיראה בתחלת עיון (ר"י בר' אנטולי, מלמד התלמידים, הקדמ', ג.). על כן הערימה תורה ונתנה רשות להבטיח למתחיל העיון בשכר שהוא כטפה לים אצל העתיד לבא והוא שקול בעיניו יותר מהשכר והעדון הגדול הבא בסוף (ר"י אבוהב, מנוה"מ ד א א א). — אנשי, בעלי, חכמי העִיּוּן: ואינך לבדך על זה כי אם רבים מאנשי העיון בגלילנו זה (ראב"ד, אמו"ר 2). וכבר הגיע המאמר באנשים מבעלי העיון באמרם כי תאריו יתעלה אינם עצמו ולא דבר יוצא מעצמו (ר"ש א"ת, מו"נ א נא). אכ אשר השיגו משה רבינו ע"ה ושלמה הוא אשר ישיג האיש האחר מקצת דורשי החכמה וזה אי אפשר בו תוספת אבל מן המפורסם אצל בעלי התורה וגם אצל בעלי עיון הפילוסופי כי היתרון בזה הרבה (שם נט). ולפי שחכמי העיון חולקים על זה ומבקשים מדרך השינוי והרבוי הנמשכים לידיעת הפרטים אמר כמתרץ קושייתם זה הפסוק (ר"י בר' אנטולי, מלמד התלמידים, קעט:). וצריך האדם שהוא בעל חכמה ועיון והוא נבדל מהמון בדעתו שתהיה דעתו בבקשת חכמתו גדולה מדעתן כפי יתרונו עליהם (רש"ט פלקירא, ראש' חכמ' 17). — צריך עִיּוּן, צ"ע: בפרק כיצד הרגל בגמרא אם נהנית רבי חייא בר אבא נתיישב בדבר פי' ישב ועיין בדבר ולא עמד אל בירור אמר עדיין צריך עיון (ערוך ערך שב). ולעיל אמרי' על אביו ואמו קורע לעולם וצ"ע (תוספ' מו"ק כד.). אין אנו חוששין אם יתפרנו הנכרי ולכאורה היה מותר ועוד צ"ע (שם כו.). אמר (גלינוס) שהליחות והחום מתחסרים מעת הולד ב"ח עד אחרית הימים וצריך עיון (פרקי משה כה, נא:). — וספק שדורש עִיּוּן: זה הכח יש בו עיון אם הוא במצוע הגלגל אם לא (ר"ש א"ת, מו"נ א עב). יש לי קצת עיון (ר' אברהם די בוטן, לחם משנה על הרמב"ם, טוען ונטען ז ה). —  ומ"ר עִיּוּנִים: מי שכילה הזמן וישים כל מחשבתו לעיונים הארוכים ולשאלות הקשות וענינים לא קרו ולא יקרו לעולם כסבורים שהם מצרף השכל ולטישה אליו והוא באמת איבוד הזמן (ראב"ד, אמו"ר 46). והחוקרים מחכמי ישמעאל שעמדו אחר בטלמיו"ס חקרו בעיוניהם על זה (ר"י הישראלי, יסוד עולם, כד.). ומחדד רעיונים ומצהיל פנים ומאיר עיונים (ר"י זבארה, שעשוע' א, דודסון 12). וראיתי שעשיתי בזה ארבעה עיונים הראשון בביאור דברי הפרק הזה וכו' בעיון השני אוציא מדרך כלל מדברי הפרק הטענות וכו' (ר"י אברבאנל, שמים חדשים, הקדמ'). האנשים אשר הם משתבשים בעיוניהם וכו' האנשים אשר הם מורגלים בשבושים בדעות (ר"י עראמה, יד אבשלום על משלי ב י). וצבא השכל הם עיוניו והקשיו (של ה') (ר"י מוסקאטו, נפוצות יהודה לו). ועתה במציאת נבראי' ובורא ית"ש הרי לנו בכאן ב' העיונים  עיון בנבראים והעיון בבורא ית"ש (רמח"ל , חוקר ומקבל 51). ואלו העיונים נקראים מטעם זה בשם עיונים חיצונים בעבור שאין עיונם הכרחי אל תוכיות המעשה וקיום המצות (ר' ישראל זאמושץ, נצח ישראל, הקדמ'). — ובסמ': להיות מצות התורה הם הנותנות שלמות אחרון אל הנשמה המשכלת ולא עיוני החכמות המחקריות (ר"י מפיסא, מנח' קנא' 72). וכן הוא עיוני היהודים היום כמו שראיתי בישיבתם אשר שאלתי מהם מסקנת הדברים ואין גם אחד שידע להשיב (ר"ש אבן וירגא, שבט יהודה 116). — ואמר המליץ: מה טובו אהליה כי תבחר מסחר העבודה והמדע כי תאהב זהב הפרישות והעיון (ר' ידעיה הבדרשי, בחינת עולם טו). רעיוניו מכל עיון לא ילאו קטן וגדול שם הוא (ר"י פרנשיש, מתק שפתים 104). אשר יפרוץ בעיונו הלא הוא כמו אבן בעמקי ים צלולה וישתבש ולא ידע להשיב לבד קול אך והברה צלולה (ר"מ אבן חביב, דרכי נעם טו.). — ב) °הבטה בעין: והעיון העומד מבלי עפעוף ותנועה רע (קאנון ד ב א לג). — ג) כמו עצם אצל הפילוסופים: האדם נכלל בשער העיון כי הוא עין האדם והיודע ובשער הספירה2 כי הוא נברא מחלקים מקובצים (רמב"ע, ערוג' הבשם, ציון ב, 119). — ד) מעשה רקמה ותשבץ בתבנית עינים: ועשית משבצות זהב וכתנת תשבץ הכל רקמה ועיון3 רצוני לומר עינים עינים כמלאכת בגדי המשי כי אחזני השבץ תפשני העיון4 רצוני לומר [ההקפה] שהקיפוהו אנשי המלחמה וסבבוהו ולא יוכל להנצל מהם (ר"י א"ת, השרש' לריב"ג, שבץ). ועי עַיִן ד), ב. עֵינָה.