ש"ז, עָיִט, סמי' עֵיט, מ"ר °עֵיטִים, סמ' עֵיטֵי,— שם עוף טורף שוכן בהרים, Raubvogel; oiseau de proie; bird gf prey: וירד הַעַיִט על הפגרים וישב אותם אברם (בראש' יה יא). יעזבו יחד לְעֵיט הרים ולבהמת הארץ וקץ עליו הַעַיִט וכל בהמת הארץ עליו תחרף (ישע' יח ו). הַעַיִט צבוע נחלתי לי הַעַיִט סביב עליה (ירמ' יב ט). על הרי ישראל תפול אתה וכל אגפיך ועמים אשר אתך לְעַיִט צפור כל כנף וחית השדה נתתיך לאכלה (יחזק' לט ד). נתיב לא ידעו עָיִט ולא שזפתו עין איה (איוב כח ז). ובמדר': כצאת השמש היה אברהם יושב ומניף עליהם (על הבתרים) בסודרו כדי שלא ימשול בהם העיט עד שבא הערב (פדר"א  כח). — ובסהמ"א: לנשר הממהר כעיט לעוף מארץ מרחקים וכן מצאנו במקרא המלכי' נמשלו בעיט ובעוף (דונש, תשוב' עם הכרע' ר"ת 31). אמרתי אלך אל מצרים ולא התמהמהתי ויצאו עלינו לסטים טורפים וחוטפים כעיטים (ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן 39). כי עין ה' נכחך לנשב ממך עיטי הטבע העוטרים על פגרך (רש"פ, ארבע כוסות, כוס ביד ה' ב). עיט הרים וכו' מראה הזכר הוא שחור (אברמוביץ, תוה"ט, העוף 53). וביום מועד יקשרו עיט אחד עיט אחד בגב כל שור אחרי דקרוהו מעט לראשונה ברומח (שם 55). —  ואמר המשורר: ועטה שת עיט ועוף הוא העיט ולא ידע שיט ונשלך בנהרים (דונש, תשו' עם הכרע' ר"ת, 31). במקום לא ידעו עיט שפים ואף רגל בני איש לא רמסו (רשב"ג, בחר מהחלי). יערב מענה גרונה ויחריש קול זמירם לסיס עלי ציץ ועיטים (רמב"ע, התרשיש ב פז). אשר מתקו לשון ימים יצפצף בגן כופר כמו תורים ועיטים בשניו צוף אמונה לישרים ובהם לעגת זדים ושטים (הוא, דיואן סד). ולשון במקור נדפס 'לשוך'. אשר הוטל והועד וכעיט יצפצף לבאר מחקרי לב וחידותי (ראב"ע, בשם אל אשר אמר, כהנא א, 198).