ש"ז, עִירֹה, מ"ר עֲיָרִים, — ילד של החמור, junger Esel, Eselsfüllen; ânon, âne; young ass: אסרי לגפן עִירֹה ולשרקה בני אתנו בראש' מט יא. אתנות עשרים וַעֲיָרִים עשרה שם לב יו. ויהי לו שלשים בנים רכבים על שלשים עֲיָרִים (שפט' י ד). ויהי לו ארבעים בנים ושלשים בני בנים רכבים על שבעים עֲיָרִים (שם יב יד). ישאו על כתף עֲיָרִים1 חיליהם ועל דבשת גמלים אוצרתם (ישע' ל ו). והאלפים וְהָעֲיָרִים עבדי האדמה בליל חמיץ יאכלו (שם כד). עני ורכב על חמור ועל עַיִר בן אתנות (זכר' ט י). ואיש נבוב ילבב וְעַיִר פרא אדם יולד (איוב יא יב). — ובתלמו': אם משים אדם עצמו כעיר הזה שמהלך אחר סיחה נאה מה כתוב אחריו כי אש יצאה מחשבון (ב"ב עח:). — ובסהמ"א: ואין בין זבדני וזבת תולדה כאשר אין בין הסוס הבחור לעיר השבור (דונש, על רסע"ג 21). ויקח עמו אתון מנקת עייר ויאסור את העייר בנה במבא המקום (יוסיפון צו). — ואמר המשורר: ואולי כי חשבתני לשטן ועל כן זחלה מראש פתני ולו אהיה כעיר בן אתונות אזי מלאה כרסה מעדני (עמנו', מחב' ז). ישלח רוכב בעיר להביא מרחוק בניך בגדולה (ר"י נג'ארה, יונת חן, עולת תמיד רכ). — ועִירְךָ: מרפא נגעי צירך יהיה צירך כי רוכב על עירך יושיב עירך (ראב"ע, אחות נגע). — °ומ"ר עֲיָרוֹת, סמ' עַיְרוֹת נמרים: צ' פרים היודעים לנצות ולהריב ארבעים פולין ועירות נמרים ג' מאות (יוסיפון קג).