ב. עִיר

°, ש"ז, מ"ר עִירִים, עירין, מלאך1: ומה יעצור כח רב וצעיר ודוי ופלל לקדיש ועיר ר' שלמה, אין מי יקרא, סליח' שחר' יוה"כ. אני ישנה ולבי ער ביאת עיר משעירים תוחלת יסחבום צעירים (צאינה וראינה, יוצ' ב פסח, מחז' איטל' א, קיב:). עיר וקדיש שת סביביו סתר אכן אתה אל מסתתר (שיר היחוד, יום ד). גם קדישין ועירין דובבים ומשוררים היד מכתירים (נשמת אחוזים, קונט' הפיוט' סא). וסוד עירין אשר כעין קלל בוערים לפני שיר זה לא מפארים (הוא נקרא, יוצ' פרש' החדש). יביט תמונת צור במחזה זך ופה אל פה ידבר בו דברים ברים מבחר יצירת דאנושי הוא באין מסך והשיג מעלת הוד עירים גשמו בלי נמנע (JQR, 1915, V, 539). ויתמיד להיות בפעל ויטהר ויתקדש בעירים (בתי הנפש והלחשים).



1 [מן הארמ' (דני' ד יד).]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים