ש"ז, הָעִירָה, עִירִי, עִירְךָ, עִירוֹ, עִירָהּ, עִירָם, מ"ר עָרִים, עֲיָרִים, *עֲיָרוֹת, מ"ר סמ' עָרֵי, כנ' עָרַי, עָרֶיךָ, עָרַיִךְ, עָרֵינוּ, עָרֵיכֶם, עָרָיו, עָרֶיהָ, עָרֵיהֶם, — א) מקום ישבו בו בני אדם בבתים מסֻדרים ברחובות וכדומ' Stadt; ville, cité; town, city: וידע קין את אשתו ותהר ותלד את חנוך ויהי בנה עִיר ויקרא שם הָעִיר כשם בנו חנוך (בראש' ד יז). הבאתי להם על אם בחור שדד בצהרים הפלתי עליה פתאם עִיר1 ובהלות (ירמ' יה ח). לא אשוב לשחת אפרים כי אל אנכי ולא איש בקרבך קדוש ולא אבוא בְּעִיר2 (הוש' יא ט). — ועם תארים שונים, עִיר גדולה: ואת רסן בין נינוה ובין כלח הוא הָעִיר הגדלה (בראש' י יב). והיה כי יביאך יי' אלהיך אל הארץ אשר נשבע לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת לך עָרִים גדלת וטבת אשר לא בנית (דבר' ו י). ונינוה היתה עִיר גדולה לאלהים מהלך שלשת ימים (יונ' ג ג). — עִיר קטנה: עִיר קטנה ואנשים בה מעט (קהל' ט יד). — עִיר רחבת ידים: וְהָעִיר רחבת ידים וגדלה והעם מעט בתוכה ואין בתים בנוים (נחמ' ז ד). — עִיר נושבת: וְהֶעָרִים הנושבות תחרבנה והארץ שממה תהיה (יחזק' יב כ). — עִיר הומיה: תשאות מלאה עִיר הומיה קריה עליזה (ישע' כב ב). — עִיר עליזה: זאת הָעִיר העליזה היושבת לבטח האמרה בלבבה אני ואפסי עוד איך היתה לשמה מרבץ לחיה (צפנ' ב יה). — עִיר הֻללה: ונשאו עליך קינה ואמרו לך איך אבדת נושבת מימים הָעִיר ההללה אשר היתה חזקה בים היא וישביה (יחזק' כו יז). — עִיר היונה: הוי מוראה ונגאלה העיר היונה (צפנ' ג א).— עִיר שׂפכת דם: כה אמר אדני יי' עִיר שפכת דם בתוכה לבוא עתה ועשתה גלולים עליה לטמאה (יחזק' כב ג). עִיר בצורה: כי עִיר בצורה בדד נוה משלח ונעזב כמדבר (ישע' כז י). אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו עָרִים גדלת ובצורת בשמים (דבר' א כח). עי' בצר. — עִיר נצורה: ונותרה בת ציון כסכה בכרם כמלונה במקשה כְּעִיר נצורה (ישע' א ח). — עיר פרוצה: עִיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצר לרוחו (משלי כה כח). — עִיר מבדלה: וְהֶעָרִים המבדלות לבני אפרים בתוך נחלת בני מנשה כל הערים וחצריהן (יהוש' יו ט). — עִיר מבקעה: מקול פרש וגלגל ורכב תרעשנה חומותיך בבואו בשעריך כמבואי עִיר מבקעה (יחזק' כו י). — עִיר חרבה: וְהֱעָרִים החרבות והנשמות והנהרסות בצורות ישבו (שם לו לה). — עִיר נחרבת: כה אמר אדני יי' בתתי אתך עִיר נחרבת כערים אשר לא נושבו (שם כו יט). — עִיר נשמה: ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו עָרִים נשמות וישבו (עמו' ט יד). — עִיר עזובה: עזבות עָרֵי ערער לעדרים תהיינה (ישע' יז ב). — עִיר  נעזבה: ולך (לירושלם) יקרא דרושה עִיר לא נעזבה (שם סב יב). כה אמר אדני יי' להרים ולגבעות וכו' וְלֶעָרִים הנעזבות וכו' (יחזק' לו ד). — עִיר רחוקה: כן תעשה לכל הֶעָרִים הרחקת ממך מאד (דבר' כ יה). — עיר נמצאה: גם כל הֶעָרִים הנמצאות שלחו באש (שפט' כ מח). — עִיר שרופה: ארצכם שממה עָרֵיכֶם שרפות אש (ישע' א ז). — עִיר רבתי עם: איכה ישבה בדד הָעִיר רבתי עם היתה כאלמנה (איכ' א א). — ונסמך לשמות שונים, עיר אחֻזה: ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר בית וְעִיר אחזתו ביובל כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם בתוך בני ישראל (ויקר' כה לג). — עִיר אלהים, תאר לירושלים: נהר פלגיו ישמחו עִיר אלהים קדש משכני עליון (תהל' מו ה). — עִיר יי': וקראו לך עִיר יי' ציון קדוש ישראל (ישע' ס יד). חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד עָרֵי אלהינו ויי' יעשה הטוב בעיניו (ש"ב י יב). — עִיר אמת: ונקראה ירושלם עיר אמת (זכר' ח ג). עָרֵי הארץ: והכרתי עָרֵי ארצך והרסתי כל מבצריך (מיכ' ה י). — עִיר גבורים: עִיר גברים עלה חכם וירד עז מבטחה (משלי כא כב). — עָרֵי גורל: ולמשפחות בני קהת הלוים הנותרים מבני קהת ויהי עָרֵי גורלם ממטה אפרים (יהוש' כא כ). — עִיר דמים: ואתה בן אדם התשפט התשפט את עִיר הדמים והודעתה את כל תועבתיה (יחזק' כב ב). הוי עִיר דמים כלה כחש פרק מלאה לא ימיש טרף (נחו' ג א). — עִיר ההרס: ביום ההוא יהיו חמש עָרִים בארץ מצרים מדברות שפת כנען ונשבעות ליי' צבאות עִיר ההרס יאמר לאחת (ישע' יט יח). — עִיר חומה: ואיש כי ימכר בית מושב עִיר חומה והיתה גאלתו עד תם שנת ממכרו (ויקר' כה כט). — עָרֵי הככר: ויהי בשחת אלהים את עָרֵי הככר ויזכר אלהים את אברהם (בראש' יט כ). — עִיר מבצר, מבחור: והכיתם כל עִיר מבצר וכל עִיר מבחור וכו' (מ"ב ג יט). ויבנו (בני ישראל) להם במות בכל עריהם ממגדל נוצרים עד עִיר מבצר (שם יז ט). ואת בית נמרה ואת בין הרן עָרֵי מבצר וגדרת צאן (במד' לב לו). — עָרֵי המועדה: אלה היו עָרֵי המועדה לכל בני ישראל ולגר הגר בתוכם לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה (יהוש' כ ט). —  עִיר מגרש: ויאמר דוד לכל קהל ישראל אם עליכם טוב ומן יי' אלהינו נפרצה נשלחה על אחינו הנשארים בכל ארצות ישראל ועמהם הכהנים והלוים בְּעָרֵי מגרשיהם ויקבצו אלינו (דהי"א יג ב). — עִיר מושב: תעו במדבר בישימון דרך עִיר מושב לא מצאו (תהל' קז ד). — עִיר המים: וישלח יואב מלאכים אל דוד ויאמר נלחמתי ברבה גם לכדתי את עִיר המים (ש"ב יב כז). — עָרֵי מישור: וכל עָרֵי המישור וכל ממלכות סיחון מלך האמרי אשר מלך בחשבון (יהוש' יג כא). — עָרֵי המלוכה, הממלכה: וילחם יואב ברבת בני עמון וילכוד את עִיר המלוכה (ש"ב יב כו). וייראו מאד כי עִיר גדולה גבעון כאחת עָרֵי הממלכה (יהוש' י ב). — עָרֵי מסכנות: ויבן (עם ישראל) עָרֵי מסכנות לפרעה (שמות א יא). — עיר מעוז: ביום ההוא יהיו עָרֵי מעוזו כעזובת החרש והאמיר וכו' והיתה שממה (ישע' יז יט). — עִיר מצור: ברוך יי' כי הפליא חסדו לי בְּעִיר מצור (תהל' לא כב). ויבן את בית חורון העליון ואת בית חורון התחתון עָרֵי מצור דלתים ובריח (דהי"ב ח ה). וישב רחבעם בירושלים ויבן עָרִים למצור ביהודה (שם יא ה). ועי' מצור. — עִיר מקלט: והצילו העדה את הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל עִיר מקלטו אשר נס שמה (במד' לה כה). ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש עָרֵי המקלט אשר תתנו לנס שמה הרצח (שם ו). עִיר מתים: ונלכד את כל עריו בעת ההוא ונהרס את כל עִיר מתם והנשים והטף לא השארנו שריד (דבר' ב לד). — עָרֵי הנגב: עָרֵי הנגב סגרו ואין פתח הגלת יהודה כלה הגלת שלומים (ירמ' יג יט). — עָרֵי עבודה: והם הלוים המעשרים בכל עָרֵי עבודתנו (נחמ' י לח). — עִיר עז: ביום ההוא יושר השיר הזה בארץ יהודה עִיר עז לנו ישועה ישית חומות וחל (ישע' כו א). — עָרֵי הפרזי: כל אלה ערים בצרות חומה גבוהה דלתים ובריח לבד מֵעָרֵי הפרזי הרבה מאד (דבר' ג ה). על כן היהודים הפרוזים היושבים בְּעָרֵי הפרזות עושים את יום הארבעה עשר לחדש אדר שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו (אסת' ט יט). — עִיר קברות: אם על המלך טוב ואם ייטב עבדך לפניך אשר תשלחני אל יהודה אל עִיר קברות אבותי ואבננה (נחמ' ב ה). — עיר הקדש, תאר לירושלים: כי מֵעִיר הקדש נקראו ועל אלהי ישראל נסמכו (ישע' מח ב). — עָרֵי הרכב, הפרשים: ויבן שלמה את גזר וכו' ואת עָרֵי הרכב ואת עָרֵי הפרשים וכו' (מ"א ט יז-יט). — עִיר רֹכלים: את ראש יניקותיו קטף ויביאהו אל ארץ כנען בְּעִיר רכלים שמו (יחזק' יז ד). — עָרֵי השדה: ויאמר דוד אל אכיש אם נא מצאתי חן בעיניך יתנו לי מקום באחת עָרֵי השדה ואשבה שם ולמה ישב עבדך בעיר הממלכה עמך (ש"א כז ה). — עָרֵי השפלה: ופלשתים פשטו בְּעָרֵי השפלה והנגב ליהודה וילכדו את בית שמש ואת אילון וכו' (דהי"א כח יח). — עִיר תהלה: איך לא עזבה עִיר תהלה קרית משושי (ירמ' מט כה). — עִיר התמרים, תאר ליריחו: ואת הנגב ואת הככר בקעת ירחו עִיר התמרים עד צער (דבר' לד ג). — ועיר של פלוני: ויקם (אליעזר עבד אברהם) וילך אל ארם נהרים אל עִיר נחור (בראשית כד י). — כן תעשה לכל הערים הרחקות ממך מאד אשר לא מֵעָרֵי הגוים האלה הנה רק מֵעָרֵי העמים האלה אשר יי' אלהיך נתן לך נחלה לא תהיה כל נשמה (דברים כ יה-יו). לא נסור אל עִיר נכרי אשר לא בבני ישראל הנה (שפט' יט יב). ואת נב עִיר הכהנים הכה (שאול) לפי חרב (ש"א כב יט). ויבא אל עִיר הנביא הזקן לספד ולקברו (מ"א יג כט). — ובפרט עִיר דוד, תאר לציון: וילכד דוד את מצדת ציון היא עִיר דוד (ש"ב ה ז). ועוד. עָרֵי יהודה: ויהי אחרי כן וישאל דוד ביי' לאמר האעלה באחת עָרֵי יהודה ויאמר יי' אליו עלה (ש"ב ב א). ובארבע עשרה שנה למלך חזקיהו עלה סנחריב מלך אשור על כל עָרֵי יהודה הבצרות ויתפשם (מ"ב יח יג). — עָרֵי ישראל: ויהי בבואם בשוב דוד מהכות את הפלשתי ותצאנה הנשים מכל עָרֵי ישראל לשור והמחלות לקראת שאול המלך בתפים בשמחה ובשלשים (ש"א יח ו). — וסומך לשמות, אחֻזת הָעִיר: כל התרומה חמשה ועשרים אלף בחמשה ועשרים אלף רביעית תרימו את תרומת הקדש אל אחזת הָעִיר (יחזק' מח כ). — אנשי הָעִיר: טרם ישכבו ואנשי הָעִיר אנשי סדם נסבו על הבית מנער ועד זקן כל העם מקצה (בראש' יט ד). — בת, בנות הָעִיר, עי' בת, בעלי הָעִיר: ומגדל עֹז היה בתוך הָעִיר וינסו שמה כל האנשים והנשים וכל בעלי הָעִיר ויסגרו בעדם (שפט' ט נא). — גבול עיר: ואם יצא יצא הרצח את גבול עִיר מקלטו וכו' ורצח גאל הדם את הרצח אין לו דם (במד' לה כו-כז). — גדולי הָעִיר: ובני המלך (אחאב) שבעים איש את גדולי הָעִיר מגדלים אותם (מ"ב י ו). —  דרך הָעִיר: כי יצא עמך למלחמה על איביו בדרך אשר תשלחם והתפללו אליך דרך הָעִיר הזאת אשר בחרת בה וכו' ושמעת מן השמים את תפלתם ואת תחנתם (דהי"ב ו לד-לה). —  המון עיר: כי ארמון נטש המון עִיר עזב עפל ובחן היה בעד מערות עד עולם (ישע' לב יד). —  זקני הָעִיר: והיה הָעִיר הקרבה אל החלל ולקחו זקני הָעִיר ההוא את עגלת בקר אשר לא עבד בה אשר לא משכה בעל והורדו זקני הָעִיר ההוא את העגלה אל נחל איתן וכו' וערפו שם את העגלה בנחל וכו' וכל זקני הָעִיר ההוא הקרבים אל החלל ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל וענו ואמרו ידינו לא שפכה את הדם הזה וכו' (דבר' כא ג-ז). — חומת הָעִיר: והיה במשך בקרן היובל בשמעכם את קול השופר יריעו כל העם תרועה גדולה ונפלה חומת הָעִיר תחתיה (יהוש' ו ה). — חסן הָעִיר: ונתתי את כל חסן הָעִיר הזאת ואת כל יגיעה וכו' ביד איביהם ובזזום (ירמ' כ ה). — מבוא הָעִיר: ויראו השמרים איש יוצא מן הָעִיר ויאמרו לו הראנו נא את מבוא הָעִיר ועשינו עמך חסד ויראם את מבוא הָעִיר (שפט' א כד-כה). — מבנה עִיר: במראות אלהים הביאני אל ארץ ישראל ויניחני אל הר גבוה מאד ועליו כמבנה עִיר מנגב (יחזק' מ ב). — מגרשי הֶעָרִים: ומגרשי הֶעָרִים אשר תתנו ללוים מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב (במד' לה ד). — מושב הָעִיר: ויאמרו אנשי הָעִיר (יריחו) אל אלישע הנה נא מושב הָעִיר טוב כאשר אדני ראה והמים רעים והארץ משכלת (מ"ב ב יט). — מעלה הָעִיר: המה (שאול ונערו) עלים במעלה הָעִיר והמה מצאו נערות יוצאות לשאב מים (ש"א ט יא). — סביבות הֶעָרִים: וכל החצרים אשר סביבות הֶעָרִים האלה עד בעלת באר ראמת נגב זאת נחלת מטה בני שמעון למשפחתם (יהוש' יט ח). — עון הָעִיר: וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר קום קח את אשתך ואת שתי בנתיך הנמצאת פן תספה בעון הָעִיר (בראש' יט יה). — עשן הָעִיר: ויפנו אנשי העי אחריהם ויראו והנה עלה עשן הָעִיר השמימה (יהוש' ח כ). — פקדות הָעִיר: ויקרא באזני קול גדול לאמר קרבו פקדות הָעִיר ואיש כלי משחתו בידו (יחזק' ט א). — פרץ עִיר: וזה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה בנה את המלוא סגר את פרץ עִיר דוד אביו (מ"א יא כז). — פתח הָעִיר: ויקם וילך צרפתה ויבא אל פתח הָעִיר והנה שם אשה אלמנה מקששת עצים (שם יז י). — קיר הָעִיר: ומגרשי הערים אשר תתנו ללוים מקיר הָעִיר וחוצה אלף אמה סביב (במד' לה ד). — קצה  הָעִיר: המה יורדים בקצה הָעִיר ושמואל אמר אל שאול אמר לנער וכו' (ש"א ט כז). — רחוב הָעִיר: ויבא וישב ברחב הָעִיר ואין איש מאסף אותם הביתה ללון (שפט' יט יה). לאמתם יאמרו איה דגן ויין בהתעטפם כחלל ברחבות עִיר בהשתפך נפשם אל חיק אמתם (איכ' ב יב). — שדה הָעִיר: ויקבץ (יוסף) את כל אכל שבע שנים אשר היו בארץ מצרים ויתן אכל בערים אכל שדה הָעִיר אשר סביבותיה נתן בתוכה (בראש' מא מח). — שועת הָעִיר: והאנשים אשר לא מתו הכו בעפלים ותעל שועת הָעִיר השמים (ש"א ה יב). — שלל הָעִיר: רק הבהמה בזזנו לנו ושלל הֶעָרִים אשר לכדנו (דבר' ב לה). — שם הָעִיר: וילך יהודה את שמעון אחיו ויכו את הכנעני יושב צפת ויחרימו אותה ויקרא את שם הָעִיר חרמה (שפט' א יז). ויקראו בשמות את שמות הֶעָרִים אשר בנו (במד' לב לח). — שער הָעִיר: והוצאתם את שניהם אל שער הָעִיר ההוא וסקלתם אתם באבנים ומתו (דבר' כב כד). ויורידו את נבלתו (של מלך עי) מן העץ וישליכו אותה אל פתח שער הָעִיר (יהוש' ח כט). ויקם (שמשון) בחצי הלילה ויאחז בדלתות שער הָעִיר ובשתי המזוזות ויסעם עם הבריח וישם על כתפיו (שפט' יו ג). — שר הָעִיר: וישמע זבל שר הָעִיר את דברי געל בן עבד ויחר אפו (שם ט ל). — תוצאת הָעִיר: ואלה תוצאת הָעִיר מפאת צפון חמש מאות וארבעת אלפים מדה (יחזק'  מח ל). — ודבורים שונים, עִיר וָעִיר: והימים האלה (ימי הפורים) נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה וְעִיר וָעִיר (אסת' ט כח). — כל עִיר וְעִיר: ויבא שדד אל כל עִיר וְעִיר לא תמלט (ירמ' מח ח). — עִיר ואם: אתה מבקש להמית עִיר ואם בישראל למה תבלע נחלת יי' (ש"ב כ יט).—  עִיר על תלה: רק כל הֶעָרִים העמדות על תלם לא שרפם ישראל (יהוש' יא יג). כה אמר יי' הנני שב שבות אהלי יעקוב ומשכנותיו ארחם ונבנתה עִיר על תלה וארמון על משפטו ישב (ירמ' ל יח). — עִיר ויושבי בה: מדן נשמע נחרת סוסיו מקול מצהלות אביריו רעשה כל הארץ ויבואו ויאכלו ארץ ומלואה עִיר וישבי בה (שם ח יו). — עִיר ומלואה: מתעב אנכי את גאון יעקב וארמנתיו שנאתי והסגרתי עִיר ומלאה (עמו' ו ח). — ונושא לפעלים שונים, ישבה שפלה, מלאה, פצה, שבה, צהלה, נבוכה, נבקעה, נצדה, נתצה הָעִיר, עי' ערכים אלו. — ופעו' לכמה פעלים, בא, הבדיל, בזז, בחר, בנה, הפר, חקק, חקר, החרים, יסף, יצא, הצית, ירש, לכד, מאס, מדד, מלט, מצא, הכה, הקיף, נתץ, שב, שדד, השחית, שרף את הָעִיר, עי' ערכים אלו. — ועם מלת או אות היחס, ארב לעִיר, בא, יצא, סר, צר, קרב אל עִיר; גנן, פשט, שם על עִיר; עבר מן עִיר, פץ מעל עִיר, עי' ערכים אלו. — ב) בהשאלה, יושבי הָעִיר: והאיש בא להגיד בעיר ותזעק כל הָעִיר (ש"א ד יג). הלילי שער זעקי עִיר נמוג פלשת כלך (ישע' יד לא). ותלכנה שתיהן (נעמי ורות) עד בואנה בית לחם ויהי כבואנה בית לחם ותהם כל הָעִיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי (רות א יט). — ואמר בן סירא: נורא בעיר איש לשון ונושא על פיהו ישונא (ב"ס גני' ט יח). כשופט עם כן מליציו וכראש עיר כן יושביה מלך פרוע ישחית עמו ועיר נושבת בשכל שריה (שם י ב-ג). ילד ועיר יעמידו שם ומשניהם אשה נחשקת (שם מ יט). יחזקיה חזק עירו בהטות אל תוכה מים ויחצב בנחשת צורים ויחסום הרים מקוה (שם מח יז). הדואג לעמו מחתף ומחזק עירו מצר (שם נ ד). — ורגיל בתו"מ: איזו היא עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנין (מגיל' א ג). כמה יהא בעיר ותהא ראויה לסנהדרין מאה ועשרים (סנה' א ו). א"כ עשה לה כעיר חדשה שביהודה שיש בה חמשים דיורין (ירוש' עירוב' ה ה). עיר שיושבת על שפת הנחל אם יש לפניה דקה ארבעה מודדים לה משפת הנחל (ר' יוסף בשם רמי בר אבא בשם ר' הונא, שם בבלי, סא.). — הָעִיר, ירושלים: אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד (סנה' א ה). ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו עיר שהיא עושה כל ישראל חברים (ריב"ל, ירוש' חגי' ג ו). — עִיר של זהב, תכשיט של זהב עם ציור של עִיר ירושלים: לא תצא אשה לא בחוטי צמר וכו' ולא בעיר של זהב (שבת ו א). כל תכשיטי נשים טמאים עיר של זהב קטליות נזמים וכו' (כלים יא ח). מעשה בר' עקיבא שעשה לאשתו עיר של זהב (ירוש' שבת ו א). — עִיר הנדחת, שנדחו יושביה לעבודת אלילים: אין עושין עיר הנדחת אלא בבית דין של שבעים ואחד ואין עושין עיר הנדחת בספר (סנה' א ה). ועי' נדח. — בן עִיר: בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו קורא (את המגילה) במקומו (מגיל' ב ג). — ראש הָעִיר: כל מקום שהיו נכנסים הייתי עושה לראש העיר למות וכיון שהיו נכנסין מוצאין כל בני העיר מטפלים עם ראש העיר (תנחו' הוספ' לשלח י). חֶבֶר עִיר, עי' חבר. — ובסהמ"א: אל תקראו עיר הלולים קראו במת ערלים (גנזי שכט' ג, דודסון 150). הבא למדוד אלפים אמה של תחום העיר וכו' (שו"ע או"ח שצח א). — ואמר המקונן: חמול עיר החרבה תמור מוקד שביבה (מעוני שמים, קינ'). — *ובכנ': לא מכאן ולא מכאן הריני כבני עירי (עירוב' ג ה). שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך וכו' (ר' עקיבא, פסח' י ו). בראשונה היה משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה (גיט' ד ב). — ואמר המקונן: אלי ציון ועריה כמו אשה בציריה וכבתולה חגורת שק על בעל נעוריה (אלי ציון, שם). — ואמר המשורר: אמר לעירי עורי עורי שירך שירי משיחך שורי (ר"י הלוי, יפעת מלכי). — *ומ"ר עָרִים: כיצד מעברים את הערים וכו' (עירוב' ה א). מעשה שירדו זקנים מירושלים לעריהם וגזרו תענית על שנראה כמלא פי תנור שדפון באשקלון (תענ' ג ו). כהנים ולוים עולים לירושלים וישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהן וקוראין במעשה בראשית (שם ד ב). — ואמר המשורר: אשר כערים קם ונתש ערים ובחמתו נוחלה נחלתו מיום עלותו (ראב"ע, אלוף נעורים). — וכן עֲיָרִים: ויהי לו (ליאיר הגלעדי) שלשים בנים רכבים על שלשים עירים ושלשים עֲיָרִים להם להם יקראו חות יאיר עד היום הזה (שפט' י ד). — ובתו"מ *עֲיָרוֹת3: כפרים ועיירות גדולות קורין (מגלת אסתר) בי"ד (באדר) (מגיל' א א). שפעמים בשבת בתי דינין יושבין בעירות ביום שני וביום החמישי (כתוב' א א). נמצא מכוון בין שתי עיירות שתיהן מביאות שתי עגלות (ר' אליעזר, סוט' ט ב). לא כל העיירות ראויות לחומה (רשב"ג, ב"ב א ה). וכל העיירות הסמוכות לשם (למקום קצירת העומר) מתכנסות לשם כדי שיהא נקצר בעסק גדול (מנח' י ג). עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה  (כלים א ז). מעשה שנכנסו רבותינו לעיירות של כותים שעל יד הדרך (ר' שמעון, תוספת' דמאי ה כד). בראשונה היו שלוחי בית דין מחזרין על פתחי עיירות כל מי שמביא פירות לתוך ידו היו נוטלין אותן ממנו (שם שביע' ח א). שכן דרך השוק להיות עומד בעיירות מערב שבת לערב שבת (שם ב"מ ג כ). שלשה עיירות הללו אין בונין אותן לא כרכים גדולים ולא טירים קטנים (שם מכו' ג ח). אם ראית עיירות שנתלשו ממקומן בארץ ישראל דע שלא החזיקו בשכר סופרים ומשני' (רשב"י, ירוש' מגי' א ז). אין בונין אותם (את ערי המקלט) לא כרכי' גדולים ולא עיירות קטנות אלא בינוניות (ר' נחמיה, שם מכו' ב ז). אמרו עליו על רבי אלעזר בן חרסום שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה וכנגדן אלף ספינות בים (יומ' לה:). לא א"ר יוחנן אלא בשוק של עיירות דלא קביע תרעייהו (רב אשי, ב"מ עב:). ומודה ר"ה בריה דרב יהושע ברוכלין המחזירין בעיירות דלא מצי מעכב (ב"ב כב.). אמר להם (פרעה למשה ואהרן) בחור הוא (אלהי ישראל) או זקן הוא כמה שנותיו כמה עיירות כבש כמה מדינות לכד (מד"ר שמות ה). מדד הקב"ה את כל העיירות ולא מצא עיר שיבנה בו בית המקדש אלא ירושלים (רשב"י, שם ויקר' יג). מעשה בינאי המלך שהיו לו ב' אלפים עיירות וכולם נחרבו על שבועת אמת (שם במד' כב). מגיבת עד אנטיפטרס ששים רבוא עיירות ואין לך עיירות מקולקלות בכלן כבית אל ויריחו (ר' יוחנן, שם שה"ש, נפת תטפנה). — עֲיָרוֹת נדחות: אין עושים שלש עיירות נידחות בארץ ישראל כדי שלא יחריבו את ארץ ישראל (תוספת' סנה' יד א). — ובסהמ"א: וכשנכנסין ישראל בבתי כנסיות להתפלל בעיירות עומד חזן הכנסת ופותח ברוך שאמר והיה העולם (סדר רע"ג א, סט:). כאן שהוקף חומה ולבסוף ישב שנתנו הם ללוים לית להו [דין] בתי ערי חומה דשוברין חומתן ועושין אותן עיירות בינוניות (רגמ"ה, ערכ' לג:). בד"א בעיירות אבל בכרכים אחד ימות החמה ואחד ימות הגשמים צריך להודיעו י"ב חדש מקדם (רמב"ם, שכירות ו ז). הסוחרים שמביאין סחורתם למכור בתוך העיירות בני העיר מעכבין עליהם (הוא, שכנ' ו י). על חרבך תחיה וקשה וכי רצה שיעסוק ברציחות וי"ל שר"ל בחרבך תשמור אותו וכרכיו ועיירותיו (פענח רזא, תולדות, טו:). וכל העיירות הקרובות שמחו מאד מפני טורח עלייתם לירושלים וכן מפני ההנאה מן העולים (ר"ש אבן וירגא, שבט יהודה 22). ב' עיירות מצרניות זו לזו צור וצידון (ר"י בר' חיים, מטה אהרן, שו"ת סא, קיז.). — ואמר הפיטן: זכור פליטים אשר באף הסעיר צבאו בלכתם אל הר שעיר קנא לנקום עירות שעיר (זכור איש, יוצ' שבת זכור). — ראש הָעֲיָרוֹת, ירושלים, ואמר המשורר: תבנה ראש העירות תחפוץ שי בעזרות (ר"י הלוי, אמרות האל). ועי' עֲיָרָה.