קל לא נמצא.

— פִע', *עִכֵּב, — א) עצר בעד דבר או פלוני, החזיק בו שלא ילך הלאה, שלא יעשה מעשה, מנע בעדו,  zurückhalten, verhindern; rétenir, empêcher; to detain, prevent:  עִכֵּב את המחרישה: היו שרשיו (של האילן) יוצאין לתוך של חברו מעמיק שלשה טפחים כדי שלא יעכב את המחרישה (ב"ק ב יב). עד מתי חייב לטפל בנטיעות עד כדי שיחולו רבן שמעון בן גמלי' אומר בתאינים עד שיעכבו המחרישה (תוספת' ב"מ ט יח). — עִכֵּב אותו שלא יוכל לעבֹר, שלא יוכל לבוא: מעשה שעברו יותר מארבעים זוג (עדים לקדוה"ח) ועיכבן רבי עקיבא בלוד שלח לו רבן גמליאל אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשילן לעתיד לבא (ר"ה א ו). שיאכל אצלו וחלה הוא או שחלה בנו או שעכבו נהר הרי אלו נדרי אונסין (נדר' ג ג). ויהי לשבעת הימים אילו שבעת ימי אבלו של מתושלח הצדיק שעיכבו את הפורענות מלבוא לעולם (תוספת' סוט' י ג). היה עומד לפנים מן המודיעים ואין יכול ליכנס מפני גמלים וקרונות המעכבות אותו יכול לא יהא חייב ת"ל ובדרך לא היה (פסח' צד.). שהספדן של צדיקים מעכבין את הפורעניות לבא (רב, סנה' קח:). — וְעִכֵּב את פלוני שלא יעשה מעשה: אין מעכבין את התינוקות מלתקוע אבל מתעסקין עמהן עד שילמדו (ר"ה ד ח). אפי' הקפת נזירות על ראשה מעכבה היא מלוכל בזבחים (ירוש', סוט' ב א). — ובסהמ"א: אבל ברחל יוסף נגש לפניה אמר אמי יפת תואר שמא יתלה בה עיניו אותו רשע אעמוד כנגדה ואעכבנו מלהסתכל בה (רש"י, בראש' לג ז). כיון שראה שאין מעכבו כלום אמר הלוקה בלבו בטוח הוא זה שלא אמצא בו מום (הוא, דבר' א כג). — *וכן עִכֵּב על פלוני: בכל השותפין מעכבין זה על זה1 בחצר חוץ מן הכביסה מפני כבוד בנו' ישראל (ר' בניה, ירוש' נדר' ה א). ואם בא לחלוק בתוך זמנו חבירו מעכב עליו (ב"מ סט.). מכאן ואילך חמר מעכב עליו (שם עט:). צנור המקלח מים לחצר חבירו ובא בעל הגג לסותמו בעל החצר מעכב עליו (ר' יהודה אמר שמואל, ב"ב נט.). חייך שאני מעלה עליך שאם אמרתי לך שתשחוט את נפשך שלא היית מעכב על שמי שכך כתיב ולא חשכת את בנך (רשב"י, מד"ר במד' יז). פתח יצחק ואמר רבונו של עולם כשאמר לי אבא אלהים יראה לו השה לעולה במקור נדפס 'השה לו לעולה' בני לא עכבתי על דבריך ונעקדתי ברצון לבי על גבי המזבח (שם איכ' פתיח'). — ועִכֵּב על ידי פלוני: אלמנה שאמרה אי אפשי לזוז מבית בעלי אין היורשין יכולין לעכב על ידה שכך כבודו של בעלה (תוספת' כתוב' יב ג). הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר ורצה אחד מהם ליושנן חבירו מעכב על ידו (שם ב"מ ד יח). השם בהמה מחבירו אין מיטפל בה פחות משנים עשר חודש עשה בה כל ימות החמה ומבקש למוכרה בימות הגשמים יכול לעכב על ידו עד שיעשה בה כל ימות הגשמים (שם ה ט). חמש חצירות הפתוחות למבוי כולן משמשות עם החיצונה וכו' רצו בני פנימית לפתוח להם פתח במקום אחר יכולין לעכב על ידו (שם יא יט). יש לו חנות ברשות הרבים ומבקש לפותחה לחצר השותפין יכולין לעכב על ידיו מפני שמרבה עליהן את הדרך (שם ב"ב א ד). לא תעשה משפט א"ר יהודה ברבי סימון כשבקשתה לדון את עולמך מסרת אותו ביד שנים רומוס ורומילוס שאם בקש אחד מהם לעשות דבר חבירו מעכב על ידו ואת בשביל שאין מי שיעכב על ידיך לא תעשה משפט (מד"ר בראש' מט). — עִכֵּב בפלוני: ומילת זכריו ועבדיו מעכבת בו מלאכול בפסח ואין מילת זכריו ועבדיו מעכבת בתרומה (יבמ' ע:). ג' דברים מעכבין בה (בסוטה) עד שלא קרב הקומץ ועד שלא נמחקה מגילה ועד שלא תקבל עליה שבועה (סוט' יט:). — ועִכֵּב בידו: הלכו ישראל אל משה אמרו לו בקש עלינו מלפני המקום יכול שעיכב משה בידו ת"ל ויצעק משה אל ה' יכול שעיכב בידו המקום ת"ל וכו' ספרי במד' פו. —  עִכֵּב איזה מעשה: מחט שהעלתה חלודה אם מעכבת את התפירה טהורה ואם לאו טמאה (כלים יג ה). ניקב (את השופר) וסתמו אפילו במינו אם מעכב את התקיעה פסול (תוספת' ר"ה ג ד). שפה מזוית לזוית א"ר אמי ובשפה המעכבת2 (מו"ק יח.). — ובסהמ"א: והשפתים לעכב המשתה כדי שיהא הנצוק ממנו בשעור ובכונה (ר"י א"ת, חו"ה, הבחינה ה). — ובהשאלה עִכֵּב דבר את דבר, עִכֵּב הדבר החסר את הדבר שלא יהיה כראוי, כפי הדין: ולאלמנה זה מעשר עני הלקט והשכחה והפיאה ואף על פי שאין מעכבין את הודוי (חלה ה י). התכלת אינה מעכבת את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת (מנח' ד א). יש במחיה שהמחיה מטמאה בקרחת ובגבחת הפוכה ושלא הפוכה ומעכבת את ההופך כלו לבן (נגע' ד ג). ברכת כהן גדול מעכבת זו את זו (תוספת' מנח' ו יב). ברכות ותקיעות מעכבות זו את זו (שם). תרומה אינה מעכבת את הביכורין (ירוש' תרומ' ג ז). אילו ציצין המעכבין את המילה (ירוש' שבת יט א). כהנים ולוים וישראל ושיר מעכבין את הקרבן (ר' שמעון בן לעזר, שם פסח' ד, גני' 110). יצאו הקטר אמורים שאינן מעכבות את הכפרה (שם ה ד). — ואת פלוני: מגיד שמילת עבדו מעכבתו (מכיל' בא טו). — ובלי הפעול: אמר רבי אליעזר ככה יעשה כל דבר שהוא מעשה מעכב אמר לו רבי עקיבא משם ראיה ככה יעשה לאיש כל דבר שהוא מעשה באיש (יבמ' יב ג). ודמן טעון הזיה על בין הבדים ועל הפרכת ועל מזבח הזהב מתנה אחת מהן מעכבת (זבח' ה א). חליצה מעכבת ואין רקיקה מעכבת (ר' שמע' משום ר' עקיבא, תוספת' יבמ' יב טו). אם היה שם אחד מעכב הופך את החזית אצלו (ר' יוסי, שם ב"מ יא כב). פקע מקרנה ומטלפה ומפרסה אין צריך להחזיר שאין זבח שאין מעכבת בחייה אין מעכבת בשרפתה (שם פרה ג יב). היה קורא בתורה וכו' א"ר בא זאת אומרת שאין הברכות מעכבות (ירוש' ברכ' ב א). חברייא אמרי שאינו מתודה ברביעית אלא בחמישית א"ר הילא שאינו מעכב ודאי ברביעית אלא בחמישית (שם מ"ש ה ה). אית תניי תני כל המצות שבתורה מעכבות אית תניי תני כל המצות שבפרשה מעכבות (שם ז). לולב מעכב מצרים אינה מעכבת הרי מצאנו דבר מעכב למד מדבר שאינו מעכב ודבר שאינו מעכב למד מדבר מעכב (שם יומ' א א). הסולם והקפש אין מעכבין שם מו"ק ג ח. אף הטבילה מעכבת (ר' יהושע, שם קידוש' ג יד). ורבי אלכסנדרי בתר דמצלי אמר הכי רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות (ברכ' יז.). הרגיל בשמן שמן מעכבו (לענין ברכה) (רב, שם מב.). על אביו ועל אמו קורע את כולן ואפיקרסותו אינה מעכבת אחד האיש ואחד האשה (מו"ק כב:). וכי מאחר שאנו מחכים והוא מחכה מי מעכב מידת הדין מעכבת (סנה' צז:). אמרו לו (אנשי דור המבול לנח) ומי מעכב אמר לה פרידה אחת יש לי להוציא מכם (ר' יוסי דמן קיסרי, שם קח.). אין לי אלא מתן שבע שמעכבות בכל מקום מתן ד' מניין ת"ל וכו' (זבח' לט.). אשכחן שעיר ונשיא בין למצוה בין לעכב (שחיטה בצפון) שאר חטאות נמי אשכחן למצוה לעכב (שם מח:). אמרה לו (רחל ליעקב) אם הדבר הזה מעכב הנה אמתי בלהה בא אליה (מד"ר בראש' עא). — ובמשמ' החזיק בו, עצר אותו ועשה שיאחר: אמר לו רבי ישמעאל לרבי שמעון מימיך בא אדם אצלך לדין או לשאלך ועכבתו עד שתהא שותה כוסך ונוטל סנדלך או עוטף טליתך (מכיל' משפט' יח). כיצד לאלמנה הוא תובעה והיא מעכבתו היא תובעתו והוא מעכבה נותנין לו לפרנס את עצמו (שמח' ז). — ובסהמ"א: בבקשה ממך אל תעכביני שמא ירגזו עלי (גנזי שכטר א, גינצבורג 239). לאחר שסחרתים עמך עיכבתן אצלך יותר מג' חדשים (שם ב, 272). כדרך שמוזהר בעה"ב שלא יגזול שכר עני ולא יעכבנו כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעה"ב (רמב"ם, שכירות יג ז). דוקא שאכל כבר הפירות כדי התביעה שטוען עליו אז הוא נאמן לעכבם בחובו (טוחו"מ, חזקת קרקעות קנ ו). — עִכֵּב אשה אצלו: האונס אם רצה אביה ולא רצה הוא כופין אותו אבל אם עכבה בין היא בין אביה אין כופין אותה (רי"ף, שו"ת לו). — ואמר הפיטן: זדון לבכם השיאכם המלכה לכבוש זמנה להעביר ולעכבה עד בוש (אז כארשת, יוצ' שבה"ג). — ואת הדין: בית דין הגדול קרוב ממקומם אם הוצרך הדבר לשאל מעכבין את הדין וכותבין ושולחין (גנזי שכטר ב, גינצבורג 64). — ב) *פ"ע, כמו התפ', מנע את עצמו מלעשות דבר, הסס, אֵחַר,  zögern, säumen; hésiter, s'arrêter; to hesitate, delay:  באותה שעה אמר יצחק הלואי היה נגלה עלי הקב"ה ואומר לי שאחתך אחד מאיברי ולא אעכב מיד והאלהים נסה את אברהם (מד"ר בראש' נה). מעלה אני עליך כאילו אמרתי לך הקרב עצמך לי ולא עיכבת (שם נו). מגיד הכתוב שמיד היו ישראל זריזים לקיים דברי המקום בדגלים ולא עכבו לעשות (שם במד' ב). ויעש משה כאשר צוה ה' ללמדך שאע"פ שאמר לו גזרה רעה על אהרן לא עיכב (שם יט). אם יבא יצליח אם יעכב שעה אחת אין בו תוחלת (שם כ). אבל יהושע כיון שבא להלחם עם ל"א מלכים אמר אם אני הורגם מיד מיד אני מת כשם שעשה משה רבינו מה עשה התחיל מעכב  במלחמתם (שם כב). תדע לך בשעה שבקש הקב"ה לשלוח אותו בשליחותו התחיל מעכב א"ל הקב"ה אי אתה זכור מה שעשיתי לאסכילי פרעה (שם דבר' ב). — ומקו' לְעַכֵּיבָה3, לעכב: עצתי להגיד לך מה עשו פורקי עלך הרוצים אמרך לעכיבה (קטע גני', 1911 Oct. JQR).

— פֻע', *עֻכַּב, בינ' מְעֻכָּב, מעוכב, מְעֻכֶּבֶת, מעוכבת, מְעֻכָּבִים, מעוכבים, מְעֻכָּבוֹת, מעוכבות, — שעכבו אותו: הלך משה ועמד על נילוס נהר ואמ' יוסף יוסף הגיע השעה שהקב"ה גואל את ישר' ממצר' שכינה מעוכבת4 לך ישר' מעוכבין4 לך ענני כבוד מעוכבות4 לך (תוספת' סוט' יד ז). תן כבוד ליי' אלהי ישראל ואל תעכב את (גאולתך) גאולתנו כי בגללך אנו מעוכבים אם לאו נקיים אנו משבועתך (מכיל' בשלח ב, פתיח'). ומכיון שהוא מעוכב מלשמוח עמה כמי שהוא מעכבה מלאכול בזבחים (ירוש' סוט' ב א). גר מעוכב לאכול בקדשים עד שיביא קינו (כרית' ח:). — ובסהמ"א: ובשביל תקנה זו הוא מעוכב מליכנוס באחד בשבת (רש"י, כתוב' ב.). לפי שאינו מעוכב ביום מלילך לשדות לבית הכסא בכל עת שירצה (שם י:). ועדיין יהא חובו מעוכב בידו עד השלמת עשר משיהא פורע לו בחובו (שם קי.). המפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שחרור ומעוכב גט שחרור אוכל בתרומה (תוספת' גיט' מ.). ואע"פ שיש מצות שאין נוהגים עכשיו וכו' אין אחת מהן בטלה אלא שמעוכבת מחמת שאי אפשר לה בלתי המקום והדברים הצריכים להם (רשב"א, מאמר על ישמעאל, פרלס לה). וקרובי הבחורה כששמעו הכרוז הלכו ועכבו הכרוז וכו' והמנהג לכל מי שמעכב הכרוז שהולך המעוכב לפני החצר או לפני השר ואם המעכב אינו מעכב בדין יפטרו למעוכב (ריב"ש, שו"ת קכז). כיון שהחמץ שלו והבית עדין מעוכב אצלו (הלבוש או"ח תלז א). ועדיין היה החפץ מעוכב ביד השר הנזכר (מטה אהרן, שו"ת עז קמה.). שם ארח להוראת הדרך הרחבה שיש בו רוחה לעוברים ושבים שאינם צריכין לעכב זה את זה מחמת צמצום הדרך וגם לא יעוכבו מן שום ערעור מבני אדם אחר שהוא רשות הרבים (רש"פ, יריעות שלמה א ב ג, מג.). — ואמר המקונן: איכה מעכב זמן לדתך ועד אן תהי את נקשרת בחיל צירי אחודיך (ציון צפירת, קינ').

— הִתפ', *הִתְעַכֵּב, נתעכב, עִכֵּב את עצמו, התאחר: משמר שזמנו קבוע היה נוטל עשר חלות והמתעכב נוטל שתים (סוכ' ה ח). מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר ותתצב אחותו מרחוק לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר (סוט' א ט). וכן את מוצא בעומר של מן אם בא בזמנו מיד הוא כלה ואם לאו מתעכב הוא לשלשה ימים (תוספת' ר"ה א יב). הכתפים אסורין בנעילת הסנדל שמא יפסוק סנדלו של אחד מהן ונמצא מתעכב מן המצוה (ירוש' ברכ' ג א). מכיון שהוא שבת ואינו מזה עליו נמצא מתעכב מן המצות (שם פסח' ו ג). אמר משה ילך אדם אצל אשתו ונמצאו מתעכבין מלקבל את התורה (פדר"א מא). כיון ששמעו שנתעכבו במדבר מ' שנה היו סבורים שבמדבר תהא דירתם (ר"ש בר אבא בשם ר' יוחנן, מד"ר שמות כ). אמר אעלה ואראה מה טיבו שבני מתעכב עלה ומצאו שהכישו נחש ומת מושלך בין החביות (שם קהל' א). — ובסהמ"א: והעם לא נסע זה הכבוד חלק לה המקום בשביל שעה אחת שנתעכבה למשה כשהושלך ליאור (רש"י, במד' יב יה). כשלא היה לו פנאי להקטיר בלילה כל האיברים שנתעכבו מבערב וכו' ונעשה בהן נס ולא היו מסריחין כל זמן עכבתן (הוא, אבו' ה ה). והח' שבעל הכימיא"ה איננו מתעכב בשום מקום מיראתו שמא יתגלה סודו (ר"י א"ת, חו"ה, הבטחון, פתיח'). ופרוש ממיני הגנבה והאונאה והגזל ומהרע לזולתך והתעכב בתנועת ידך (שם הפרישות ה). ואילו היה מה שאתה מבקש ממני לא היינו מתעכבים בגלות הזה עם מה שיש לאלהים בנו סוד וחכמה (הוא, הכוזרי ד כג). רץ כצבי מתעכב כמו הדוב (סוד הסודות, מיוח' לאריסטו, גסתר IV, 47). הוא נראה במתעכב ומהלך במתינות (ר"י הישראלי, יסוד עולם, מו:). — ואמר המשורר: הנזרי מאחרי תבל ואל תתעכבי (רשב"ג, מה לך יחידה). —  ואמר המקונן: געו על נהרות בבל כנתעכבו וכעוללו עוללו חוצה שכבו (איכה את אשר, קינ').

— הָפע', °הָעֳכַב, תָּעֳכַב, תועכב, — כמו פֻע': מחצות יום מיעטו מינו סעודה מקרה פן יטנפו ותועכב עבודה (Elbog., Stud. 175).