ש"נ, — דבר המעכב, מעצור, מניעה, hindernis, Varzögerung; empéchement, délai; hindrance, delay: כל עכבה שאינה הימנה הרי זה גט (רשב"ג, גיט' ז ו). — ובמשמ' התעכבות, שהִיה: כל עכבה שהיא מן האיש כאלו היא אשתו (ר' אליעזר בן יעקב, יבמ' יג ג). אין ישיבה למעלה ולא אכילה ולא שתיה ולא שינה ולא פריה ורביה וכו' ולא עורף ולא עיפוי ולא עכבה (דא"ר ב). — ובסהמ"א: שמו ת"ק פרחים ערבות שאם יבא שלא יעשו לו שום עכבה (ריב"ש, שו"ת קכז). — ואמר המליץ: תמיד נראהו מיצר ודואג על עכבתו (עמנו', מחב' כג). — ומ"ר עַכָּבוֹת: ויעמוד השמש יש במשמעה שתי עכבות אחת בחצי השמים והיינו בחצי היום ואחת סמוך לשקיעתו (רש"י, ע"ז כה.). — *עַכָּבַת יין, קצת יין שנתעכב מן הכלי ולא נשפך ממנו: נטל את המשפך ומדד לתוך צלוחיתו של גוי וחזר ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל אם יש בו עכבת1 יין אסור (ע"ז ה ז). גוי ששילח לגינו אצל ישר' ומקצת עכבת יין לתוכו הרי זה ממלא לו את הלגין ונוטל ממנו דמי כולו ואינו חושש (תוספת' שס ז יז). — ובסהמ"א: גוי שהיה בידו קיתון של יין ומזג ושתה ונשאר בקיתון עכבת יין (רשב"א, שו"ת סז).