עֻכְלָא

*, עוכלא, שם מדה1: עוכלא תבלין וליטרא ירק ועשרה אגוזין (ר"ש בן אלעזר, ערוב' כט.). קב וחצי קב רובע וחצי רובע תומן ועוכלא2 מנין (סוט' ח:). ולוג וחצי לוג ורביעית וחצי תומן ועוכלא (ב"ב פט:). אבל עושה הוא סאה תרקב וחצי תרקב וקב וחצי קב ורובע ותומן וחצי תומן ועוכלא וכמה היא עוכלא אחד מחמשה ברביע (שם). — ואמר הפיטן: אשמתנו גדלה עד תמן ועוכלא אתה יי' רחמיך לא תכלא (תוחלת, סליח' ב עי"ת).



1 שם ארמי, כמו שמוכח מהכתיב ומזווגו עם תומן. לא נתברר מקורו.]

2 ב(ירוש' סוט' א ז), הגרסה: ואוכלא.]

חיפוש במילון: