עָכִין

*, ש"ז, מ"ר עֲכִינִים, עכינין1, —  כמו עַכְנָה: עם חמת זוחלי עפר שיהו מוזחלין בעפר דבר אחר אלו עכינין2 שאין שלטונן אלא בעפר (ילק' דבר' תתקמה).


1 [ואפשר שהוא מ"ר מן עכינא.]

2 [בספרי דבר' שכא הגרסה: הכינים.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים