פ"ע, עֲלוֹז, עָלְזִי, עִלְזוּ, אֶעְלֹז, אֶעְלֹזָה, ־לוֹזָה, תַּעֲלֹזִי, יַעֲלֹז, תַּעַלְזוּ, יַעְלְזוּ, יַעֲלֹזוּ, תֲּעֿלֹזְנָה, — עָלַז האדם, שָׂמַח, frohlocken, jubeln; exulter, triompher; to exult: אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצות אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים פן תַּעֲלֹזְנָה בנרות הערלים (ש"ב א כ). ויאמר לא תוסיפי עוד לַעֲלוֹז המעשקה בתולת בת ציון (ישע' כג יב). כי רעתכי אז תֲּעֿלֹזִי (ירמ' יא יה). לא ישבתי בסוד משחקים וָאֶעֱלֹז מפני ידך בדד ישבתי (שם יה יז). כי תשמחי כי תַעַלְזִי1 שסי נחלתי (שם נ יא). בחמם אשית את משתיהם והשכרתים למען יַעֲלֹזוּ וישנו שנת עולם (שם נא לט). ואני ביי' אֶעֱלוֹזָה אגילה באלהי ישעי (חבק' ג יח). רני בת ציון הריעו ישראל שמחי וְעָלְזִי בכל לב בת ירושלם (צפנ' ג יד). יי' עזי ומעזי בו בטח לבי ונעזרתי וַיַּעֲלֹז לבי ומשירי אהודנו (תהל' כח ז). אלהים דבר בקדשו אֶעֱלֹזָה אחלקה שכם ועמק סכות אמדד (שם ס ח). שירו לאלהים זמרו שמו סלו לרוכב בערבות ביה שמו וְעִלְזוּ לפניו (שם סח ה). עד מתי רשעים יי' עד מתי רשעים יַעֲלֹזוּ ביעו ידברו עתק (שם צג ג-ד). יַעְלְזוּ חסידים בכבוד ירננו על משכבותם (שם קמט ה). בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני וְתַעֲלֹזְנָה כליותי בדבר שפתיך מישרים (משלי כג יה-יו). — ובהשאלה לדבר לא בע"ח, יַעֲלֹז שדה וכדומ': ישמחו השמים ותגל הארץ ירעם הים ומלאו יַעֲלֹז שדי וכל אשר בו אז ירננו כל עצי יער (תהל' צו יא-יב). — ואמר הפיטן: עליונים ששו ותחתונים עלזו בקבלת תורה הכתובה מסיני (אז שש מאות, מוס' א שבוע'). סעתה בענן כבודך להנחות צאן ידך נחית בחסדך עם בך יעלוזון בתוך הים כגזון שמעו עמים ירגזון (אופל המוני, יוצ' ח פסח, מחז' איטל' א, קכו:). ארי עלז ביום הלז וחץ קלקל למול עיר (שעה, סליח' י טבת). כי בישועתך יגילו ישירו יתרועעו שארית צאנך ותוסיף לעלוז המעוקשה (ר"י נג'ארה, ישאפון לך רעיוני, עולת תמיד יב). — ואמר המשורר: לא אעלז בה (בתבל) לעולם לא יעלץ לה גאוני (רשב"ג, נחר בקראי). יעוז ויעלז לבבי בם בהשתוממי הם שעשועי ובהם כל נגינתי (ר"י אבן גיאת, מבין עפאים). בנים אלי אביהם יום שעו מהם בני אמתם לא שעו היא תעלוז ועיניהם שעו (ראב"ע, עבר עלי). ההוא שמחת עולם בזכרו לבות עולזים דמותו מדברות בעדו ותארו מחוים החוזים (הוא, איה עופר). עת יעלה נצן ורם נסן יעלוז עלי זמיר לקול אמיר (ר"י חריזי, תחכמונ' ה). המעט קחתך הצביות מחמד עינינו אשר עלזנו בם בימי עלומינו (עמנו' מחב' כו).

— הִפע', °הֶעֱלִיז, — עשה שיהיה עָלֵז, שִׂמַּח: גלה כבודו בסנה לחוזי דבר בקדשו לחדי ולהעליזי (אני חומה, יוצ' שבה"ג, מחז' איטל' א, צ:).

— פִע', °עִלֵּז, — א) כמו הִפע': ואם שוד יעלזו ובדין יליזו וצדק ירוץ לאחזו בקול חיל שופר (אשא דעי, מוס' ר"ה א). — ב) כמו קל: וכליותי מעלזים צדדיו שני זריזים (Elbog., Stud. 179).

— נִפע', °נֶעֱלַז, — כמו קל: לפי שיעקב לא ירד למצרים אנוס כי אם שמח ונעלז (ר"י אברבנאל, זבח פסח, מז).