1, ש"נ, מ"ר °עֲלָטוֹת, — חשך, בין השמשות(?), Finsternis; obscurité; darkness: ויהי השמש באה וַעֲלָטָה היה והנה תנור עשן ולפיד אש (בראש' יה יז).  ואתה תצא בערב לעיניהם כמוצאי גולה וכו' לעיניהם על כתף תשא בָּעֲלָטָה תוציא (את הכלים) פניך תכסה ולא תראה את הארץ וכו' כלי הוצאתי ככלי גולה יומם ובערב חתרתי לי בקיר ביד בָּעֲלָטָה הוצאתי על כתף נשאתי לעיניהם (יחזק' יב ד-ז). והנשיא אשר בתוכם אל כתף ישא בָּעֲלָטָה ויצא (שם יב). — ובסהמ"א: ויבא הוא במקום וימצא אויר המקום מעונן בעלטה ואיד ולא ראו איש אל רעהו (יוסיפון צו). ועד שהוא השמש עובר ועולה עוביה של חלון להראות בישוב יהא שחר שנאמר וכמו השחר עלה ועד שהוא בא והולך ונמשך במושבו (צ"ל בעוביו) של מבוי יהיה עלטה (ר"ש דונולו, ספר המזלות, פניני שד"ל). רוח צפון וכו' לפיכך מטהר עוביו של אויר חומו ועלטתו יגיה השמש בלא חשך ענן וערפל (רזיאל המלאך, כ:). אם לא תהיה מניעה מצד הזמן מצד עלטת העבים ואז צריך להסמך עליו מתחלתו (ר"א הקראי, ג"ע, ענין הבדל שנה משנה ז, יט.). —  ועֲלָטָה בתוך השתן: ואם ראיתה את השתן בעודינו חם מאד ועלטה בתווך באמצע השתן גם זה ימהר להירפא ואם ראיתה את העלטה למעלה במרום השתן כשברי זכוכית (אסף 141:). —  ומ"ר, ואמר המשורר:  מזמותי נמעטות ביום בואם לבית עלטות אשר אין דרך לנטות (ר"י בן ראובן, פחדתי מיצרי, שער השיר 57). לא תרצח סתר או גלוי נודע בכל סתרי עלטות עיני אדני המה משוטטות (ר"י הלוי, וירד איש).