פ"ע עֲלֹץ, אֶעֶלְצָה, יַעֲלֹץ, תַּעֲלֹץ, יָעַלְצוּ, יַעְלְצוּ, — עָלַץ בדבר, כמו עָלַז, שָמַח: ותתפלל חנה ותאמר עָלַץ לבי ביי' רמה קרני ביי' רחב פי על אויבי כי שמחתי בישועתך (ש"א ב א). אשמחה וְאֶעֶלְצָה בך אזמרה שמך עליון (תהל' ט ג). וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו וְיַעְלְצוּ בך אהבי שמך (שם ה יב). וצדיקים ישמחו יַעַלְצוּ לפני אלהים וישישו בשמחה (שם סח ד). בטוב צדיקים תַעֲלֹץ קריה ובאבד רשעים רנה (משלי יא י). בַּעֲלֹץ צדיקים רבה תפארת (שם כח יב). — ועלץ לפלוני במשמ' שמח לרעתו של פלוני: אלהי בך בטחתי אל אבושה כי יַעַלְצוּ אויבי לי (תהל' כה ב). — ובהשאלה, במליצה, עָלַץ השדה: ירעם הים ומלואו יַעֲלֹץ1 השדה וכל אשר בו אז ירננו עצי היער (דהי"א יו לב- לג). — ובסהמ"א: וראיתי אדוננו גאון טוב לב למאד ממכתביך הבאים עליך וששתי ושמחתי ועלצתי בדבר הזה (ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן 136). — ואמר הפיטן: עיר ויושביה בכשר בחזותה עלצה ותלך עמה שפחתה (ר"י בר שלמה, אודך כי, יוצ' שבת א חנוכ'). יוקשים כהתעו זו במעשה העגל רבים עלצו ופצו אין ישועתה לסגל (אז, יוצ' ב פסח). מנין מעות עשרים נתינת עניים ועשירים סמיכת כל הנספרים עולצים בכל עברים (אתה אהבת, יוצ' פרש' שקל'). עולצי בשמחות ישישו ברב הצלחות ויתמלטו מכל אנחות (אות זה, יוצ' פרש' החדש). עלצו הבנות כנוסות וארוסות לאבחת חרב לקדם דצות וששות (אמרתי שעו, קינ'). גלים בירשתם רוננים כפור חלקתם עולצים בארחתם חדים את אל בחדותם (כי אקח מועד, ב סוכ'). שמחי מאד עלצי טוב מענה תמלצי כי יש ארוכה לצירך ולמזורך (ישראל, יונה ואיך תרבצי, פזמונ' תימנ' קו). נפשי בישועתך עלצה אחוה קידה לך ארצה (שמתי פני, שם קסה). אל בת עמי יבשר טוב וכו' יאמר קומי אל גן רטוב עלצי עם דוד מאז הלך (ר"י נג'ארה, ללבי חיש, עולת תמיד, רכה). נאם אל חפצו ובברית עלצו חזקו ואמצו כי הנצו הרמונים (ברנת וגילה, פזמונ' למילה, סמא"צ, תשנא). — ואמר המשורר: לקטו חצירי מאמר להם ביום אקטף אני ציציו בעת פתחו עד עלצו בהם בני השיר (רמב"ע, אש קדחו אוריו). עניים דבקים בעושם עלץ לבי ביי' (ראב"ע, אזכירה, סדר עבודה). אגילה בך ואעלוצה ברודיך אשמח ואשיש מיין הרקח ומעסיס (הוא, חי בן מקיץ). לא יאכלו מחקם המחצה יעלצו עד כי השמש יצא (הוא, אל אחד, כהנא א, 110). — ובינ' פוע', במשמ' פ"י: עגמתי בלחצי ומחצי פרוך ביד קורצי ופורצי צפיתי לאומצי ועולצי כי הוא יוציא (רשב"ג, ארוממך, רשות לעבודה).

— הִפע', °הֶעֱלִיץ, — עשה שיעלץ, שִׂמַח, ואמר בן סירא: יין ושכר יעליצו לב ומשניהם אהבת דודים (ב"ס גני' מ כ). — ואמר הפיטן: להעריץ ולהעליץ להרגיש להקדיש כשיר עירין כשירות קדישין (ר"א הקליר, אקחה בראשון, יוצ' א סכות). ארורה זרש גפרית לחצי ברוכה אסתר דפקה להעליצני ארור המן האגגי ברוך מרדכי וזרעו בחגי (ארור המן, מחז' ויטר' 217). — וענני רחב הלב והגאון ויעלצני רוב ההון והאון (ר"י חריזי, מחבר' איתיאל יב).

— פִע', °עִלֵּץ, כמו הִפע', ואמר הפיטן: גם אתה חלץ אלוץ ממאלץ ומדוי לב תעלץ (כהושעת יקיר, הושע' ד, ספרדי). עלץ בישעך עם תורתך שומר פשעו מנגד עיניך יטמר (גנזי שכטר ג, דודסון 127).

— נִפע', °נֶעֱלָץ, — כמו קל: נעלץ צועד נאמן עד נוטרים מועד נתקפים מהמעד (אל נשא, יוצ' שבת בראש').

— הִתפע', °הִתְעַלַּצְתִּי, נִתְעַעַלַּצְתִּי, — כמו קל: לבושי עוז כי רביתי נאוצים מעלות לבנין נתעלצתי כגעו קצים נגיד צוה ושב וקבל קרצים (גנזי שכטר ג, דודסון 77).