1 [שרש זה בא באותה משמ' כבעבר' בצורה שמח' באוגרית', אך בערב' שׁמח' شمخ פרושו:  היה רם, גבה, ובקרוב לכך (עי' בדברי העורך, הלשון והספר ב, 369) בא גם באשור' שַׁמָחֻ במשמ' קום, התרומם; ומשמ' זו היא המקורית גם בעבר' (עי' בהמשך), ואך מתוך הצרוף שמח לבו (של אדם) במשמ' רם לבו נולדה משמעותו השכיחה של הפעל, מעין התפתחות זו בשרשים מקבילים בלשונות הרבה.  מתוך המשמ' העקרית מתבארים כמה שמושים של השרש, שאין להבינם מתוך משמ' זו של שמחה, ויש לראות את השרש, כדעת כמה חוקרים, כקרוב אל צמח ועי' שם.]