ש"ז, סמ' עֲמַל, כנ' עֲמָלִי, עֲמָלֵנוּ, עֲמָלְךָ, עֲמָלוֹ, עֲמָלָם, — א) קשי החיים, בעבודה קשה, בטרחה, בצער ויגון Mühe, Trübsal; tribulation; trouble, sorrow: ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני אלהים את כל עֲמָלִי ואת כל בית אבי (בראש' מא נא). וישמע יי' את קלנו וירא את ענינו ואת עֲמָלֵנוּ ואת לחצנו (דבר' כו ז). ותקצר נפשו (של אלהים) בַּעֲמַל ישראל (שפט' י יו). מֵעֲמַל נפשו יראה ישבע (ישע' נג יא). למה זה מרחם יצאתי לראות עָמָל ויגון ויכלו בבשת ימי (ירמ' כ יח). ראה עניי וַעֲמָלִי ושא לכל חטאותי (תהל' כה יח). בַּעֲמַל אנוש אינימו ועם אדם לא ינגעו (שם עג ה). ויכנע בֶּעָמָל לבם כשלו ואין עזר (שם קז יב). תנו שכר לאובד ויין למרי נפש ישתה וישכח רישו וַעֲמָלוֹ לא יזכר עוד (משלי לא ו-ז). כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עָמָל מעיני (איוב ג י). כי אדם לְעָמָל יולד ובני רשף יגביהו עוף (שם ה ז). כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עָמָל מנו לי (שם ז ג). כי אתה עָמָל תשכח כמים עברו תזכר (שם יא יו). שמעתי כאלה רבות מנחמי עָמָל כלכם (שם יו ב). — ובמדר': אמר לו (טנוסרופוס הרשע לאביו המת) ומה עמל יש לכם שם אמר לו כל ימות השבת אנו נדונין ובשבת אנו נינוחין (מד"ר בראש' יא, תיאוד'). — ב) מעשה ופעֻלה לא בצדק, לא כהֹגן, שמביא עָמָל וצער, ונרדף עם אָוֶן: לא הביט און ביעקב ולא ראה עָמָל בישראל (במד' כג כא). הוי החקקים חקקי און ומכתבי עָמָל כתבו (ישע' י א). אין קרא בצדק ואין נשפט באמונה וכו' הרו עָמָל  והוליד און (שם נט ד).  למה תראני און וְעָמָל  תביט ושד וחמס לנגדי (חבק' א ג). טהור עינים מראות רע והביט אל עָמָל לא תוכל למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו (שם יג). הנה יחבל און והרה עָמָל וילד שקר (תהל' ז יה). ישוב עֲמָלוֹ בראשו ועל קדקדו חמסו ירד (שם יז). אלה פיהו מלא ומרמות ותך תחת לשונו עָמָל ואון (שם י ז). כי ראיתי חמס וריב בעיר וכו' ואון וְעָמָל בקרבה (שם נה י-יא). ואחשבה לדעת זאת (מדוע דרך רשעים צלחה) עָמָל היא בעיני (שם עג יו). ימי שנותינו בהם שבעים שנה וכו' ורהבם עָמָל ואון (שם צ י). ראש מסבי עֲמַל שפתימו יכסומו (שם קמ י). כי שד יהגה לבם (של אנשי רעה) וְעָמָל שפתיהם תדברנה (משלי כד ב). כאשר ראיתי חרשי און וזרעי עָמָל יקצרהו (איוב ד ח). כי לא יצא מעפר און ומאדמה לא יצמח עַמַל (שם ה ו). הרה עָמָל וילד און ובטנם תכין מרמה (שם יה לה). — ובמדר': אפילו בית מלכותו עמל ואון (ר' חנינא בר יצחק, מדרש תהל' צ יה, בובר). — ובסהמ"א: לפי שהעבירה היא עמל לפני המקום (רש"י, בלק כג כא). ויחוקקו עליהם חקקי און ויכתבו עליהם כתובי עמל (ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן 31). — ואמר המשורר: ברבות טובתך התרב חדותך התדע כי לפי רבה הוות ועמל בקרבה (יצחק אבן גיאת, מה יתרון לאדם). —  ג) בפרט טרחה ויגיעה והשתדלות שאדם יגע ועֹבד ומשתדל בחייו, Beschäftigung; occupation: ושנאתי אני את כל עֲמָלִי שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם שיהיה אחרי ומי יודע החכם יהיה או סכל וישלט בכל עֲמָלִי שעמלתי ושחכמתי תחת השמש (קהל' ב יח-יט). — ופרי היגיעה וההשתדלות: ויתן להם ארצות גוים וַעֲמַל לאמים יירשו (תהל' קה מד). — ועצם היגיעה וההשתדלות: מה יתרון לאדם בכל עֲמָלוֹ שיעמל תחת השמש (קהל' א ג). כי לבי שמח מכל עֲמָלִי וזה היה חלקי מכל עֲמָלִי ופניתי אני בכל מעשי שעשו ידי וּבֶעָמָל שעמלתי לעשות והנה הכל הבל ורעות רוח (שם ב י-יא). וסבותי אני ליאש את לבי על כל הֶעָמָל שעמלתי תחת השמש כי יש אדם שֶׁעֲמָלוֹ בחכמה ובדעת ובכשרון ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו (שם כ-כא). וראיתי אני את כל עָמָל ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו (שם ד ד). טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בַּעֲמָלָם (שם ט). כל עֲמַל האדם לפיהו (שם ו ז).  ושכחתי אני את השמחה וכו' והוא ילונו בַעֲמָלוֹ ימי חייו (שם ח יה). ראה חיים עם אשה אשר אהבת וכו' כי הוא חלקך בחיים וּבַעֲמָלְךָ אשר אתה עמל תחת השמש (שם ט ט). עֲמַל הכסילים תיגענו (שם י יא). — ובתו"מ: אין מושיבין תרנגולין למחצה ואין שמין עגלין וסיחין למחצה אלא אם כן נותן לו שכר עמלו ומזונו (ב"מ ה ד). אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו (ר' יוחנן, ברכ' יז.). אמר ר"א כל אדם לעמל נברא שנאמר כי אדם לעמל יולד איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו הוי אומר לעמל פה נברא ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה כשהוא ואמר וכו' הוי אומר לעמל תורה נברא (סנה' צט:). כל תלמוד שלימדו (חזקיהו למנשה) וכל עמל שעמל בו לא הועיל לו אלא ייסורים (ספרי דבר' לב). למה יקבים דרכו ויצמאו לפי שהיתה מארה מצויה בעמלו של רשע (ר' איבו, מד"ר בראש' לא). אבל איוב שלא הי' בעמלו גזל היתה תפלתו זכה (ר' יהושע הכהן בר' נחמי', שם שמות כב). מה יתרון לאדם וכו' אינו אומר אלא בכל עמלו בעמלו הוא שאינו מועיל אבל בעמלה של תורה מועיל (ר' שמואל בר נחמני, שם ויקר' כח). נכרי ועבד אין מתעסקין עמו לכל דבר אבל קורין עליו הוי ארי ארי הוי גיבור ר' יהודה אומר הוי טבי הוי נאמן אוכל מעמלו (שמח' א ט). —  ובסהמ"א: צריך להעלות שכר עמלו ומזונו (רמב"ם, שלוחין ח א). ואם אמר לו הרי הראש והאליה שלך בעמלך יתר על מחצית השכר מותר (שם). — עָמָל ושבח: ושאינו קרוי שדה עבוד ושאינו עבוד עושה פירות ושאינו עושה פירות עם כל עמל ושבח ששם וכו' (ר"י ברצלוני, ספ' השטרות 22). הכל משכנתי לו לפלוני זה בדינרין אלו הכתובים למעלה עם כל עמל ושבח ששם בעפר ובאדמה (שם, 63). — ד) מ"ר עֲמָלִים, כמו התעמלות: אחר עמלים קח מאכלך גם אחר צאת מותר וזבלך (שלמה רופא, חרוזי אבן סינא, כ"י ברלין). אל תשב למים אחר אכילה גם אחרי צאת מן הטבילה גם אחרי חוזק העמלים או הבעילה (שם). ותמעיט בקיץ עמלים לבשר הלא גוף בזיעה ידוקק ויאסר (שם).