עָמִיר

ש"ז, — כמות השבלים שהקוצר קוצר בבת אחת: ונפלה נבלת האדם כדמן על פני השדה וּכְעָמִיר מאחרי הקוצר (ירמ' ט כא). הנה אנכי מעיק תחתיכם כאשר תעיק העגלה המלאה לה עָמִיר (עמו' ב יג). כי קבצם כֶּעָמִיר גרנה (מיכ' ד יב). וכלפיד אש בְּעָמִיר (זכר' יב ו). — ובתו"מ שם קבוץ במשמ' שבלים, בפרט כשהן משמשות למאכל בהמה1:המוציא תבן כמלא פי פרה עצה כמלא פי גמל עמיר כמלא פי טלה וכו' (שבת ז ד). ובלבד שלא יאמר לו וכו' כך וכך עמיר תהא מוטיל לפניה (תוספת' דמאי א יז). פול המצרי שזרעו לעמיר וכן פולין הגמלונין וכו' מתעשרין לשעבר ומותרין בשביעית (ר' שמעון שזורי, שם שביעי' ב יג). לקח לו אלומה של עמיר נתנה על כתפו והיה החמור בא בדרך אחריו מקוה לאכול אותה אלומה (מדר' תנאים כד טו, הופמן). תעזוב הנח לפניהן תבואה בקשה תלתן בעמיר (ירוש' פיאה ד א). אמר תמן משזרען (את התלתן) לעמיר (שם ב"ב ה א). וקרצית שבעמיר אינה פוסלת במי חטאת (ר' יוחנן בשם ר' חלפתא דמן הונא, גיט' פו:). —  פקיעי עָמִיר:  מתירין פגיעי עמיר לפני בהמה שבת כד ב. ועי' פקיע. — ואמר הפיטן: שפוך על זדים חמתך ודושם כמו דוש עמיר (ימינך נושא עוני, סליח' שבת טובה, סמא"צ, הקמח.).



1 [בסור' עמיר, קש וחציר. ועי' Vogelstein, Landwirtschaft 74, ואילך.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים