ש"ז, כנ' עֲמִיתִי, עֲמִיתְךָ-תֶךָ, עֲמִיתוֹ — עֲמִיתוֹ של אָדָם, חֲבֵרוֹ, מי שאינו הוא, זוּלתו der nächste;prochain; neighbour: נפש כי תחטא ומעלה מעל ביי' וכחש בַּעֲמִיתוֹ בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עֲמִיתוֹ (ויקר' ה כא). ואל אשת עֲמִיתְךָ לא תתן שכבתך (שם יח כ). לא תגבנו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בַעֲמִיתוֹ (שם יט יא). בצדק תשפט עֲמִיתֶךָ (שם יה). הוכח תוכיח את עֲמִיתֶךָ ולא תשא עליו חטא (שם יז). ואיש כי יתן מום בַּעֲמִיתוֹ כאשר עשה כן יעשה לו (שם כד יט). וכי תמכרו ממכר לַעֲמִיתֶךָ או קנה מיד עֲמִיתֶךָ אל תונו איש את אחיו במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עֲמִיתֶךָ וכו' ולא תונו איש את עֲמִיתוֹ (שם כה יד-יז). חרב עורי על רעי ועל גבר עֲמִיתִי נאם יי' צבאות (זכר' יג ז). — ובתלמ': אין אדם כיחש בעמיתו עד שכופר בעיקר (חנניא בן כינאי, תוספת' שבוע' ג ו). עולא חבירנו עמית בתורה ומצות (ר' יוסף, גמר' שם ל.). —  ובסהמ"א: ובעמדי על המעשים האלה וכו' ודהמתי ונהמתי לעמיתי ובני בריתי (תרגום או"ד מיוחס לר' ברכיהו הנקדן, פתיח'). וכן א"ל עמיתנו בשם ר' ישעי וכו' (מהר"מ מרוט' שערי תשוב' 141). — ואמר המליץ: מחל נא לעמיתך חטא וחובה ושובה אל תהי תמיד משובה (רה"ג, מוסר השכל). ותובע לפניך עמיתו חקור מה היא ובמה טענתו (הוא, שד"מ, 57). אל תחטף ידך כל מאכל אשר תראה ולא תתנגח בעמיתך בקערה (ב"ז ב"ס לא כא). ואמר הפיטן: טמאו אשת אב ברוע מזמתם זכרים נזקקים לזכר עמיתם (ר"א הזקן, קוב' מעשי ידי גאונ' קדמונ' ב, 62). אעלה על במתי עב ולעמיתי אדמה (מחז' איטל' א, סג:). עמיתה הפגיע בעדה קריאה עד עת בא דברו אשר ראה (ויאהב אמון, קרב' לפורים). — ואמר המשורר: שאל כימה אשר תדע שבילו שאל צדק למען הוא עמיתו שאל סהר חצי ירח ויגיד לך תקפו שאל שמש בצאתו (ר"ש הנגיד, הנרפא הזמן). אני עמית לכל מוצא דבש מקרא ורדהו ורע כל אשר נלחם בתלמוד גם לכדהו (הוא, אהוב נפשי). כי האדמה הארורה אין בה רע ועמית וכל גריה עצרה החזיקו בתרמית (רמב"ע, מדי ימי, דוקס 87). והנני עמך ברית כורת להיות לך עמית ומשרת (ר"י זבארה, שעשוע' ב, דודסון 35). עמית ורע אך להרע לבו ולא יחשוב לקץ ימיו (שם יג, 144). ראו היותך עמיתי בשיר כערכי וגילי (ר"ש בונפיד, דברי חפץ 22). — ומ"ר: ויער יי' את רוח כהניו בני חשמונאי ויהיו כלם עמיתים ורעי' (יוסיפון תסב). ועתה הנם לי לעמיתים כי ישבו על שלחני וערכת לפניהם ארוחה מבשרך (שם צג, פרנקפ'). — ואמר המשורר: יהיר שלח עמיתים טרם יהיו בכוריך נצמתים (ר"י הלוי, אל נעלה). לשון צדק ויחביר העמיתים ויקביע שלומים ביקומים (הוא, דברי חפץ, 12). עמיתי עבור בעדי יתנפלו סדור תחנות יפגיעו ויתפללו (גנזי שכט' ג, דודסון 78). משנאי ממיודעי מצאתים ולכן אל תהי מרבה עמיתים (שם 209). — וש"ת נק': והאותות הראויות עמיתות חבורות מקבילות ומשיקות אלה לקראת כלה (מנחם, מחבר' פתיח' 7).