ש"ז, מ"ר עֲמֵלִים, *עֲמֵלָה, — א) מי שעֹבֵד עבודה, Arbeiter; ouvrier; labourer: ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עֲמֵלִים (שפט' ה כו). נפש עָמֵל עמלה לו (משלי יו כו). — ואמר המשורר: הוא רך כמשי ויכה מכה כהלמות עמלים (ראב"ע, אחוד לבנים). יהיה כאיש גם כאשה נמשל בדת ישראלים נהפך ושב כנקבה כי בא בארץ עמלים  (שם). — ב) מִצְטַעֵר, לא שָׂמֵחַ בחייו: למה יתן לְעָמֵל אור וחיים למרי נפש (איוב ג כ). כל יד עָמֵל תבאנו שם כ כב. — ובסהמ"א: אבל הסנהדרין אין ממיתין ולא מלקין המודה בעבירה וכו' שמא מן העמלין מרי נפש הוא המחכים למות (רמב"ם, סנה' יח ו). — ואמר המשורר: אנושים וענושים בקשים אמלים ועמלים במרים (רשב"ג, אדני מה אדם). — ג) בינ' פוע': כי מה הוה לאדם בכל עמלו וברעיון לבו שהוא עָמֵל תחת השמש (קהל' ב כב). מה יתרון העושה באשר הוא עָמֵל שם ג ט. ולמי אני עָמֵל ומחוסר נפשי מטובה (שם ד ח). — ואמר בן סירא: יש עמל ויגע ורץ וכדי כן הוא מתאחר (ב"ס, גני' יא יח). עמל1 עשיר לקבל הון ואם ינוח יהיה צריך עמל עני לחסר כחו ואם ינוח לאנחה לו (שם לא ג-ד). — ובתו"מ: וכל העמלים עם הצבור יהיו עמלים עמהם לשם שמים (ר' גמליאל בן ר' יהודה הנשיא, אבו' ב ב). הוי שקוד ללמוד תורה וכו' ודע לפני מי אתה עמל (ר' אלעזר, שם יד). כך היא דרכה של תורה וכו' ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל (שם ו ד). השונה ואינו עמל כאיש זורע ולא קוצר (ר' יהשע, תוספת' אהיל' טז ח). שאני עמל והן עמלין אני שוקד והן שוקדין אני עמל לירש גן עדן והן עמלין לבאר שחת (ירוש' ברכ' ד ב). בני אדם שעמלים בו (באש) ניכרים הם בין הבריות וכו' (ספרי דבר' שמג). שהנפש יודעת כל מה שהיא עמלה לעצמה היא עמלה (ר' חנינא בן יצחק, מד"ר קהל', ואלו היה אלף שנים). מה הזיין וכו' כך ד"ת מתקיימת עם מי שעמל בהן כל צרכן (שם, שה"ש, ישקני מנשיקות). — עֲמֵלֵי תורה: רבותינו באו לגבות לעסק מצות עמילי תורה ואין סיפק בידי ליתן להם (שם, דבר' ד). כל מה שישראל נגנזין מעמלן ונותנין לעמלי תורה בעולם הזה לטובתן הן נגנזין (שם, שה"ש, אל גינת אגוז). עשר בשביל שתתעשר עד שלא תתחסר רמז למפרשי ימים להוציא אחד מעשרה לעמילי תורה (תנחומ' ראה יז, בובר). — *בן הֶעָמֵל: לא זכה להיקראות בן העמל הרי הוא נקרא בן העמד (ר' ליעזר, מד"ר בראש' לט, תיאוד'). — ובסהמ"א: וששאלתם האיך עמלים אצלכם בגויל וכמה שוהה בסיד (ראב"ן הירחי, שו"ת גנזי ירושלם, ורטהימר כז). כל העמל על תורתו אף תורתו עמלה עליו (המאירי, פי' משלי ג). — ואמר המקונן: גבורי כח עמליה2 בטהרה דמם נשפך ונשתה גבורה (ארזי הלבנון, קינ').