*, פ"י, — החשיך, כסה, העלים עיניו כאלו אינו רואה, לא השגיח במה שכנגד: ונעלם מעיני אישה [שלא יהא] בעל רוא' ומעמעם (ספרי במד' ז). בתחליה מסרב שנייה מעמעם ובשלישית רץ ובא (ר' יהוש' דרומיא, ירוש' ברכ' ה ג). במקום שאין פת ישראל מצויה בדין שתהא פת גוים אסורה ועימעמו עליה והתירוה מפני חיי נפש (שם, מע"ש ג א). מעמעמין על הנראה לעברו אין מעמעמין על שלא נראה לקדשו (ר' זעורה ר' אמי בשם ר"י בן לוי, שם, ר"ה ג א). בא משה לעמעם על מעשה העגל א"ל הקב"ה הוכיחן (מדרש אחר על פרש' דברים, בית תלמוד ד 250). — ובסהמ"א: ובזה יצאתי ידי חובתי מכל מה שעמעמו הראשונים בהלכה זו (ר"ן, נדר' ד.). כך נראה בעיני פירוש משנתנו וראיתי לראשונים ז"ל שעמעמו הרבה ולא העלו דבר מחוור לפי דעתי (שם יא.). ואמנם מתוקנת תקון הגון להיות פטורה מציצית ועמעמו עליה קצת אנשים לפי דבריכם באמרם וכו' (ר"י קולון, שו"ת פח). בדין היה ששניהם לאיסור אלא עמעמו למי שאומר לקט לי והתירוהו (ר"י בן מלכיצדק, שביע' ח ד). מצינו משניות שלא נמצא בהם טעם אלא שעמעמו והתירו (ר"ש מקינון, הכריתות ל"ל ש"ב, צב). — ואמר הפיטן: חן זבדה מהררי אל זכותה עמעם ביד בן אביאל (ויאהב אמן, קרוב' לפורים).