*, ש"ז, משא,— כמו עֹמֶס: מיסב אצלו (עבד עברי אצל אדוניו) וישן כנגדו אפילו היה בטנו עמס לקה או שחלה אינו מחשב לו את בטלונו (מסכ' עבד' ב, קירכהיים 26). — ובסהמ"א: טענו את בעירכם ענין עמס ומשא הוא (מנחם, מחברת, טען). ופתרת אותו לשון עמס ומשא המה ואין לעמס ולמשא במטועני חרב ענין (דונש, תשו' והכרעות ר"ת 67).