עֹמֶס
*, עומס, ש"ז,— משא, בפרט שאפשר להחזיק בחֹפן: עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו1 (רב דימי, סנה' ק.). ר' מאיר אומר במידה שאדם מודד מודדין לו וכו' א"ר יהושע וכי אפשר לומר כן אדם נותן מלא עומסו לעני בעוה"ז הקב"ה נותן לו מלא עומסו לעוה"ב (שם). — ובסהמ"א: מי יתן לי כי תוסיף להרבות עלי עוד עומס ושירות מה להנאתך ולטובתך (קובץ אגרות בוקסטורף לו, 239).
1 [מלוא חופניו של הקב"ה טובה (רש"י).]