פ"י, עֹמְסִים, עֲמֻסִים, עֲמוּסוֹת, יַעֲמֹס-, מָס, — א) עָמַס על הַחֲמוֹר וכדומ', שם עליו מַשָׂא, טען אותו, beladen; charger; to load:  וַיַּעֲמֹס איש על חמרו (את האמתחות שהורידו קודם) וישבו העירה (בראש' מד יג). בימים ההמה ראיתי ביהודה דרכים גתות בשבת ומביאים הערמות וְעֹמְסִים על החמרים (נחמ' יג יה). — עָמוּס החמור וכדו', טעון משא: היו עצביהם לחיה ולבהמה נשאתיכם עֲמוּסוֹת משא לעיפה (ישע' מו א). — ב) עָמַס האדם, הרים משא, נשא את המשא: והיה ביום ההוא אשים את ירושלם אבן מעמסה לכל העמים כל עֹמְסֶיהָ שרוט ישרטו (זכר' יב ג). — עָמוּס האדם, נשוא, שנֹשאים אותו: שמעו אלי בית יעקב וכל שארית בית ישראל הָעֲמֻסִים מני בטן הנשאים מני רחם (ישעי' מו ג). — ועָמַס לפלוני, כמו בעד פלוני: ברוך יי' יום יום יַעֲמָס לנו האל ישועתנו (תהל' סח כ). — ובמדר': דורכי גיתות מצירין בהם (בגשמים) עומסי גרנות מצירין בהם (ר' איבו, מד"ר שה"ש , שימני כחותם). — ובסהמ"א: כי פורחת היא (האשה) ולא צומקת ונכמשת וכי בָוֵּלֶה1 עמסה נשאה וילדה (סעדיאנה, שכטר 66). דקל נפל על דקל אחר והיה עמסו2 והיה נקרא דקלא דסביל אחור (ר"ח, עירוב' נא.). וכאשר עמדתי על מה שהזהיר עליו השכל והכתוב והקבלה ממצות הלבבות החילותי להרגיל את נפשי בהם ועמסתי עלי משא ידיעתן ועשייתן (ר"י א"ת, חו"ה הקד'). מאז נולדתם בבית לבן הארמי עמסתי אתכם על זרועותי וכו' ולא כעכו"ם שהיו עומסים ונושאים את אלהיהם (רש"י, ישע' מו ג). הוא יי' אלקינו וכו' מני בטן עמסנו (ר' יצחק בר' אברהם, חזוק אמונה, הקד' תלמיד המחבר). משא כבד ממך לא תעמוס ולעשיר ממך לא תתחבר (ב"ז, ב"ס, יג ב). — ובהשאלה: אמנם שאר הגברים אשר עמסו על עצמם שתי האומות האלה וכו' (ר"ש א"ת, מו"נ א עא). וכדי להרגילכם עמס עליכם מצות כאכילת חזיר ואסור הכלאים (רשב"א, מאמר על ישמעאל, פרלס ל). שענין ההלצה הוא כח עומס על עצמו ההספקה האפשרית בכל אחד מהענינים הנפרדים (ר"י מסיר ליאון, נופ' צופ' א). ולא אעמס לגב יום מחרתו ולא אדאג עלי ערבי בשחרי (ר"א בדרשי, חרב מתהפכת, חותם תכנית). עומס את עומסיו (רדב"ז, כתר מלכות, אור קדמון, ג:). ויצברו אותם חמרים חמרים ויעמסום על תלמי לב הנער או על כל הלומד (ב"ז, תל"ע, הקד'). ואתה אל תבהל ברוחך לעמסנה ולגוללנה על לבך (מפו, אה"צ כא). — ודבר עוֹמֵס פרוש, סובל את הפרוש וכדומ': אלא כן אנו אומרין כי המדרשות יפין הן וכו' ומכל מקום ואף יש לנו לומר דבר אחד ודבר אחר כל זמן שהדברים עומסין לדרוש עליהן (רה"ג, תשו' גאו' הרכבי רמח). וזה כמו שעומסת ההלצה לבאר שהדבר נמצא (באור ספר השירים לאריסטו). — ועָמַס עליו, טען עליו טענות: העומסים עלינו דברים אשר לא כן (אבא מארי, מנח' קנא' פו). שהאומות עומסים עלינו משא קלס ולעג ואומרים שלא נוכל להושיע נפשנו בגלות אחר שאין שם קרבן (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, א:). לא שהסבה על אריכות הגלות הוא הטענה שעומסים עלינו המשחקים עלינו (שם, קסא.). — ואמר המשורר: ורב כים והוא קטן בעיניו ורם כהר וצפורן עמסו (רשב"ג, בחר מהחלי). אם תפקוד עליו עון הנכמס אפך וגם קצפך איך ישא ועמס (הוא, יי' מה אדם). נאסף יוסף ובניו נחמסו וערלים עול עליהם עמסו ובטיט וחומר חוצות נרמסו (ראב"ע, אותות אל). ואספתי כל הבגדים אתי ועמסתי הכל על בהמתי (ר"י חריזי, תחכמונ' ו). — ואמר הפיטן: בגדי עצמו עמס וטבל וכלי כבוס לסכי נטל  Elbog., Stud. 133. ואנחנו בשם יי' אלהינו עומסים עומסים ביראה ובפחד וברעד (שמע ישראל, סליח' ער"ה). — ובינ' פעו' מ"ר: שטו ועטו בתלאות והיו על כנף רוח עמוסים (רשב"ג, רביבי דמעך). ומנער שעיפיו על שחקים ורעיוניו עלי עיש עמסים (רמב"ע, הריח מר). בעצם שחקים ובהר ברקים עלי עש עמוסים וכימה נשואים (הוא, דיואן, לאנשי לבבי, בודל' 11).

— הִפע', הֶעֱמִיס, — הֶעֱמִיס משא על פלוני, שם עליו, טען עליו, ובהשאלה הֶעֱמִיס עֹל על העם, במשמ' השתעבד בו בקושי, הטיל עליו עבודת פרך, מסים הרבה: ועתה אבי הֶעֱמִיס עליכם על כבד ואני אסיף על עלכם (מ"א יב יא). — ובסהמ"א: כי את מי לא העיקות בהעמיסך עליו משא לעיפה (רסע"ג, ספר הגלוי תרג' העברי קפו). היעמיס איש פרתו משא כבד כי לא תוכל שאתו (שלמה אוליוירו, אג' איל' אהב', ג.). וגם העמיסוהו (ישו) קורה לצולבו עליה (נסתור הכומר 10). כי העמיס עכן על חמורו מחלב חטה (מפו, אה"צ ט). — ובהשאלה: כי לא העמיסה (התורה) על האדם שום מעמס (רלב"ג, משלי ג). לא כנימוסי הגויים שהיו מעמיסי' בהם דברים קשים (שם). והקשיות שהעמיס לנמשכים אחרי הראייה כדי לבטלה (ר"א הקראי, ג"ע, קדוה"ח ד). ואם אין יכולים להתקיים מעמיסין עליו לשלם כפל על מוהרה האחרון (שם, נשים כא). שהיה המלך אוהב כסף ורצה להעשיר עצמו בממון היהודים כאשר מצינו שהעמיס גם על עמו עול כבד אשר לא יוכלו לסבול ועמדו כנגדו (שארית ישראל כ). והעמיסו עליהם (על היהודים) שיתנו י"ח אלפי ר"ט (שם). הוא לטעמי' נמרצי' כתובים אצלינו בגליון הפסוקי' האלה ולא נעמיס בהם הקורא במקו' הזה (פענח רזא, בחקותי). ולמען לא אעמיסך ברוב דברים למעט את התפלה צמצמתי אותם עד שהמועט מהם יחזיק את המרובה בענינים (ר"י מוסקאטו, נפוצו' יהודה, הקד' 4). הנה עלי עבדו העמיס להשיב לך מענה (קובץ אגרות בוקסטורף IV, 33). — והֶעֱמִיס כונה ופרוש על דבר: והתנאים והחילוקים האלה לא נתבארו בכתובים כי הוא מעמיס אותם לומר מה שלא נמצא בהם ( ר"י אברבנאל, מפעלות אלה' י יב). אמנם דחוק להעמיס כן בכוונת המג"א וכו' (ר"ע איגר, תשו' כג, ד"ה אמנם דחוק). — ואמר הפיטן: כי מרחם אותם נשאת ומבטן אותם העמסת כרעים ואחים הם לך (ואתה, יוצר ב פסח).

— פֻע', *עֻמַס, — שעָמְסוּ אותו, רק בינ' מְעֻמָס, מעומס: נותנין לו אשה ומוליד בנים ובנות וכו' והוא מעומס מן בנים ובנות (תנחו', פקודי ג).

— פִע', °עִמֵּס, — כמו קל : והיה מעמס על אומות שבא והודו וכוזר להבינו לעשות מה שכתוב בו (בספר התורה) ( ר"י א"ת, הכוזרי א ק).

— הָפע', °הָעֳמַס, הועמס, — שהעמיסו עליו: לשפוט יתום וריב אלמנה כצעקתה הבאה אלינו להקל מעליה עול משא הנתינו' אשר הועמס עליהם עד היום הזה (פנקס ק"ק במבורג ד). ויצא חפשי מאתם נקי מכל מה שיועמס על העיר (ר"ש מורפורגו, שמש צדקה ב, ג.). אין כח ביד אנשי העיר שיצא ממנה לשתפו עמהם במה שהועמס אחרי צאתו (שם). — ואמר הפיטן: נצלו מיד פתרוסים אשר אותם מעשים והועמסו היות ששים (אות זה החדש, מחז' איטל' א, פט:). נלאיתי נשוא עונותיכם כהועמסו ואיסרכם כנמתי אם בחקותי תמאסו (איכה תפארתי, קינ').

— נִפע', °נֶעֱמַס, — שעמסו עליו, ואמר הפיטן: רעה גדיותיו על אבן מעמסה צאנו על שכם וחצן נעמסה (גדי קשור, מוסף פרש' שקלים). בני בלי שם במכרם עמוסים בזונה וביין ובשוד חמסים איך בדין יהיו נעמסים אמץ אדירי, מוסף ר"ה א. שכרתי אל ידיד איום מתי ישוב אל גן נחמס ואם נעצר אוחיל פדיום ואסבול עול עלי נעמס (ר"י נאגארה, יקו לאור, עולת תמיד). כי נעמסו במשאת המסים ונמסו כהמסים וידל ישראל מאד Monatsschr. 1894, 95.

— הִתפע', °הִתְעַמֵּס, — כמו נִפע': כי מלאה הארץ חמס מפניהם וכו' ותתעמס משא עון פשעם משוד עניים מאנקת אביוני' (חה"י ב, סח.).