ש"נ, — עָנָן כבד: יגאלהו (את היום ההוא) חשך וצלמות תשכן עליו עֲנָנָה יבעתהו כמרירי יום (איוב ג ה). — ואמר המשורר: אך לבבי יקרע עת זכר מנעמי שיריו יום אשר נסע ופנה תחנה עליו עננה (ראב"ע, בעלי ריבי). צבית חן לבנה כלבנה ושערה על מאור לחיה עננה (ר"י חריזי, תחכמונ' כ). כמו עלמה אשר לחיה לבנה ושערה על מאורה כעננה (שם לב).