ב. עָנַן

קל לא נמצא.

— פועֵ', עוֹנֵן, תְּעוֹנֵנוּ, — עשה מין כשוף1, Zauberei treiben; pratiquer la divination; to practise soothsaying: לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוֹנֵנוּ (ויקר' יט כו). והעביר את בנו באש ועוֹנֵן ונחש ועשה אוב וידענים (מ"ב כא ו). — ובסהמ"א: עתה כל חכם מדברי[ך] יתבונן כי עלילות תתעולל ועונן תעונן (רסע"ג, השג' על חיוי הבלכי, דודסון 52). — ואמר המשורר: הניד ראשו בעננו ונחשו ואמר בפרשו מה דבר יי' וביתך חללי חרב מלא העל אלה תתאפק יי' (ראב"ע, אל אל אקרא).



1 [עי'  מעונן הערה, והמאמר שם מן תוספת'.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים