°, עַצְמִיִּי, ת"ז, נק' עַצְמִית, עַצְמִיִּית, מ"ר עַצְמִיִּים, עַצְמִיּוֹת, — כמו עַצְמוּתִי: והצורה היא הצורה הראשונה הכללית אשר היא שרש כל צורה עצמית וכל צורה מקרית (ר"י א"ת, חו"ה היחוד ו). אך באור המדות האלהיות המושכלות והכתובות שמסופר בהן הבורא ית' הכוונות בהם רבות מאד וכו' והן מתחלקות לשני חלקים עצמיות ופעליו' (שם י). והתגדלם בטובות האלהים העודפות והתגלגלם בהם עד ששבו אצלם רגילות וידועות כאילו הם עצמיות להם בלתי סרות מאתם ולא נפרדות מהם כל ימיהם (שם, הבחינה, פתיח'). ואח"כ נעיין בתועלותיו (של האדם) ובכל מדה ממדותיו וכחות נפשו ואור שכלו והדברים העצמיים והמקריים אשר בו (שם ה). איני רוצה לומר אלא מעלה תפריד את בעליה פרידה עצמית כהפרד הצמח מן הדומם והפרד האדם מן הבהמה (הוא, הכוזרי א לט). ואין בצורות העצמיות רב ומעט (שם ה ד). החום והיובש אינם צורתו העצמית רק הם איכיות נמשכי' אחר צורתו (הוא, רוח חן ז) . ולפי דעתם אשר יראו שיש לו תארים עצמיים  כמו שהתחייב שיהיה עצמו יתברך בלתי דומה לעצמיים כן ראוי שיהיו תאריו העצמיים אשר יחשבום בלתי דומים לתארים (ר"ש א"ת, מו"נ א נו). ולא יזיק אם ישתמשו הנה לפי מנהגם בהפרדה בין הנשואים העצמיים אשר יודיעו מן האיש עצמותו מקום המציאות וההסרה (כל מלאכת ההגיון, מבוא, ה.). והנפש היא גבול ההויה האנושית כמו כל צורה אחרת עצמיית מהדבר המתהווה (מאמר על הנפש לרשב"ג, חמדה גנוזה, א:). היות נפש האדם לבושה מהגוף ולסבת זה לפי פיטגוריס היתה עוברת מגוף לגוף אמנם זה סותר הפילוסוף, בהראותו היות לנפש יחס מה עצמי אל הגוף היותה נותנת ישות עצמי ומיניי לגוף (שם). ועל המקביל הששי נאמר היות השלמת העצמי מהמציאות במינים והמקרי בפרטים אם כן לבלתי היות רבוי הנפשות לפי מין מתחלף כי אם לפי מספר לבד ישאר בלתי היות נוסף שלמות על השלמות העצמיי מהמציאות לסבת היות נבראות נפשות רבות כי אם על המקרי לבד וזה אינו בלתי נכון (שם ג:). ועם כל זה לא יבצר ממנו לשוב עוד בהודעת מהו כדי לבארו בהוראתו המיוחדת לו שהיא הוראה עצמיית אליו (ר' הלל מוירונא, תגמ' הנפש, ג.). והיא (התנועה) מדבר ואל דבר והיא במהלך ובזמן והיא מקרה בעצם גשמי והיא נמצאת ממניע הצטרך לחקור אלו כולם אחד אחד והגשותיהם העצמיות (רש"ט פלקירא, ראש' חכמ' 82). לפי שאין שום דבר פרטיי עצמיי או מקריי יכול להתחדש בלי סבה אמצעית קודמת לו (ר"י אבן לטיף, שעה"ש כג, השחר ב, 99). עם שהבאור שעשינו בזה הוא יותר עצמי ויותר מיוחד בזה הדרוש (רלב"ג, מלחמ' ה' ה ג ו). דע כי האותות והמופתים האמיתי' הכריחו את כל החכמים להודות ולומר שתנועת כל אחד מגלגלי צבא השמים ומרוצתו העצמית וכו' הוא שוה לעולם בלי חלוף (ר"י הישראלי, יסוד עולם, לח:). כמו שמן האיש האחד ילקח ראיה על כל אישי המין בידיעת הדברים שהם עצמיים והכרחיים למציאותו וקיום מציאותו (ר"י אלבו, העקרים א יא). ואולם אשר מצד השליח הנה הוא בשיתאמת הגעת הנבואה אל הנביא והיותו שליח להנתן דת על ידו אמות עצמי וכו' סבותיו ואם מצד סגולותיו העצמיות (שם יח). כי התואר לא ימלט משיהיה אם ענין עצמי ואם ענין מקרי (שם ב ט). אני לא ראיתי להאריך במה שאינו צריך לעקר הדין וכתבתי הטענות העצמיות ושהדין נתלה בהם (ריב"ש, שו"ת תצג). כי התואר הוא מה שיתואר בו הדבר ויכונה אם מקריי ואם עצמיי (ר"מ הנרבוני, מו"נ א נח). לפי שהאות היותר עצמי באהבה (ר"י אברבנאל, פי' התורה, ויצא, ד"ה וישמע יעקב). אבל הכאב העצמי  לא היה על הנער כי אם על שאול (הוא, פי' ש"א י, ד"ה בלכתך). שאין הנפלאות משיג עצמי בנבואה כי הם נעשי' עפי הצורך (הוא, מפעל' אלהים י ט). כל אלה ראתה עינו של הרב אבל זכר מהם היותר עצמיות (הוא, שמים חדשים, עיון ג).  והוא (נזם הזהב) משל עצמי אל חמר האדם (ר"י ערמאה, יד אבשלום על משלי יא, ד"ה לפי שנפילת). ועוד לסבה אחרת יותר עצמית עשיתי את המעשה הזה (ר"י קארו, תולדות יצחק, הקדמ'). וראוי שנעזוב הדברי' האלה ונבוא לדברים היותר עצמיים (ר"ש אבו וירגא, שבט יהודה 15). שא"א שימצא בו לא תאר עצמי בדבר שהוא עצמי לו ולא תאר מקרי (ר"י מפיסא, מנח' קנא' 22). כי כל מה שהוא עצמיי אליו כיוצא בו יהיה עצמי לכל המשתתפים ממנו ובעבורו נמצאים (ר"א כהן אירירו, שעה"ש ד יד). כשיגיע איזה נושא תנועה עצמית או מקומות וכו' (ר"ע ספורנו, אור עמים, כח:). הגם שאין לגלגל הזה ולכוכביו שום תנועה עצמיית לא כלפי מזרח ולא כלפי מערב (ר' דוד גאנז, נחמ' ונע' א יא). — ובספרות הקראית: שהשכל יביט בענינים עצמיים וכלליים בלתי חלקיים וההרגש בדברים חמריים פרטיים ומקריים ומן השכל חיצוניים ובלתי עצמיים וזה ביניהם הפרש גדול וכו' ועוד שהמושגים משניהם וממעשיהם ומתולדותיהם ר"ל בין הדבר העצמיי שהוא בלתי חמריי ובין הדבר המקריי הנשוא בגופניי' וכו' שנושא הדבר העצמיי לא יודע אצל השכל העיוניי כי אם בקדימת ידיעתו וכו' שהעצמי מן הנושא בו יש לו קדימה טבעית (מנחם גיצני הגולה, לקו"ק, נספח' 50). ואולם יען שעקרי האמונה אלו הם להודיע אמונת מציאות האל באמונת חדוש העולם ולהאמין במציאות האל יתברך ויחודו מחוייב בספורים העצמיים (ר"א הקראי, ג"ע, הקדמ', ב:).