°, ש"נ, מ"ר עַצְמֻיּוֹת, ― סגֻלת העצם, מה שהוא טבעי לעצם, תכונה קבועה, שאינה מקרה,  Wesenheit; essence; essence:  כי אנחנו נחלוק בין עצמות הגשם ושטחו ונשפוט שעצמותו עצם ושטחו מקרה (ראב"ד , אמו"ר 8). וכן אם נרצה להמיר הצורה אלף פעמים הנה זה אפשר לנו ונקרא עצמות הזהב חומר (שם 9). ואין אמצעי בינינו ובין עצמותינו ולא בין דבר מן הדברים ובין עצמותו כי עצמותו הוא הוא (שם 35). וראו שהשם ית' אחד שאין בו תואר נוסף על עצמותו הנה ידיעתו היא עצמותו ואחר שידיעתו היא עצמותו הנה אם יתרבו ידועיו תתרבה עצמותו (שם 87). אמרו כי המלאך הזה יש לו שתי מדות אחת שהוא יודע מציאותו בעצמותו והשנית ידיעתו שיש לו סבה (ר"י א"ת, הכוזרי ד כה). כל מה שימצא לדבר מה כירידת האבן למטה וחיוב מות לב"ח בזביחתו נקראהו בעצמות (רמב"ם, מלות הגיון יא). הציור הוא הבנת הדבר במה שיעמיד עצמותו (כל מלאכת ההגיון, מבוא, ב.). והשם הוא מלה מורה בעצמות (שם ט:). ויאמר עצם לכל נמצא שעצמותו לא יצטרך במציאותו אל עצם אחר שיתחבר בו עד שיהיה בפועל (ר' זרחיה מברצלונה, פי' משל' ח כב, השחר ב, 224). והיה כותב במצותה עיקר המצוה ועצמותה בתורה (המאירי, בית הבחירה לאבות, פתיח'). וזהו העול האמתי המכניע נושאו לפי שימצא וידע לרב השתדלותו שלא ישיג ממנו אמתת עצמו כשאר המושגים לרב גדולתו ועצמותו (ר"י בר' אנטולי, מלמד התלמיד', קסא:). היא (צורת השכל) אשר נתנה לכל דבר הצורה והמהות כמו שהיה הוא נתן לכל דבר העצמות (רש"ט פלקירא, מקור חיים לרשב"ג ה 15). לפי שטבע הצורה הוא אחד בכל אישי המין בהכרח כי הצורה הוא עצמות הדבר והעצמות לא יקבל הפחות והיותר (רלב"ג, מלחמ' ה' א ג). וזה כי מציאותו ואחדותו ועצמותו ומה שהוא הדברים אשר שם אותם בעצמות בתאר שיהיו נקראים בזה השם יאמר בהם השם באחור (שם ג ג). והמשל שהיות הנחש מהמטה איננו טוב מצד עצמותו (שם ו ב י). וכן היות הראשון ית' אינו מוקף מהשגות שום משיג זולתו הוא מצד קצורם ולכן צריך שיהיה מושכל בבחינ' אל עצמו ר"ל בעבור שעצמו משבי' אותו והעצמות ההיא המשכלת אשר היא שכל היא בעצמה המושכלת לה (ר"מ אלדבי, ש"א א, ו:.). ואי אפשר גם כן שיהיה דבר עצמותי לו ונוסף על מהותו שאם כן היה עצמות האל יתברך מורכב משני דברים (ר"י אלבו, העקרים ב א). וכמו שעצמותו נעלם תכלית ההעלם כן חכמתו נעלמת תכלית ההעלם (שם ג). ובה' ית' לא יפול בעצמותו דבר נוסף שא"כ היה רבוי בא בעצמותו ולא היה מחוייב המציאות (ר"י מפיסא, מנח' קנא' 22). כמו שה' ית' נצחי כן הכסא נצחי א"כ אין הכסא דבר חוץ מעצמותו ית' (שם 26). שהשכלים הם משכילים וחושקים עצמותם ובזה ידמו לאל ית' כמו שהוא משכיל וחושק עצמותו וכו' הם מתדמים לאל ית' כשהם משכילים וחושקים עצמותם וכו' על צד הכונה הראשונה מניעים לקיום עצמותם (שם 32). שענין שכל הפועל יאמר על שלשה עניני' הראשון הוא כמו עצמות גוף הנפש אשר הוא כמו צורה כללית לכל הצורות (שם 65). אם נדע רצונו נדע עצמותו (שם 97). ומעשה שדים הוא וכו' מראה לאנשים הדבר בהפך מה שהוא מבלי שישתנה הדבר בעצמותו (ריב"ש, שו"ת צב). ועצמות הראשון אמנם הוא במה שישיג עצמותו על שעצמותו גלוי לעצמותו (ר"מ הנרבוני, המאמר בבחירה, ד"ח לט). הכרובים היו מקשה מגוף הכפרת עצמו וכאמרו מן הכפרת תעשו את הכרובים על שני קצותיו להורות על שני חלקי השכל אשר זכרנו כי שניהם מעצמותו (ר"י מוסקאטו, נפוצ' יהודה יג). הנה ידוע תדע כי בעצמות המאציל יתעלה ויתברך אסור לנו לדבר ואין לנו צורך להכנס בו כלל (רמח"ל, חוקר ומקבל 8). ― עַצְמוּת היין: אותן המים שקורין אייגוא"ת ארדינט"י שעושין אומנים גוים לרפואה מעקרי' ידועים ובתערובת יין נסך אם מותרי' בהנאה דרך רפואה שלא במקום סכנה דאין עצמות היין בהן אלא הזיעה שלו (ריב"ש, שו"ת רנה). ― עַצְמוּת המליצה: אמר ניקולאו היהודים היו אם המליצות כאשר גדלו קטניהם על ברכי ספרי הבריבייא והיא עצמות המליצה (ר"ש אבן וירגא, שבט יהודה 57).  ― ערך עַצְמוּתָם: ושהחכמות מועילות לאדם ומאשרות אותו מצד ערך עצמותם שהן מזהירות השכל (יהודה בן יונה לבית ייטלש, בה"ע תקפ"ט, 138). ― ומ"ר: והשם המשתף הגמור הוא הנאמר על שני עצמיות אין שתוף ביניהם בענין מן הענינים כלל (רמב"ם, מלות הגיון יג). ― עַצְמוּתֵיהֶם, כמו עצמוּתם: ואולם הסוג והמין וההבדל כבר ימצאו בעצם ובמקרה ואולם מציאות בעצם הוא מאשר יודיעו מאיש עצמותו כחיות והאנושות והדבור אשר כל אחד מהם יודיע מראובן הרמוז אליו עצמותו ולזה יורשמו כללי העצמים בשהם אשר יודיעו מאישיהם עצמותיהם (כל מלאכת ההגיון, מבוא, ה.). ונאמר כי הצורה השכלית היא אשר הבדילה הענינים קצתם מקצתם והעמידה עצמותיהם והחושיית הבדילה העצם והפרישו ממה שאין בו גדול (מאמר במהות הנפש לאבונצר אלפראבי, חמדה גנוזה, מו:). ― ואמר המליץ: הצור נצחנו נעימותו הנעלם סודו ועצמותו יום נכספו לבות להגדילו ולרוממו איש איש כברכתו (עמנו', מחב' ד). הוא ירדן השכל כי בו יטהו כל לב מצרעתו הוא עצמות השכל עליון הוא איכותו הוא מהותו (שם ח). אתם בני עליון שוגים באהבתו התבוננו וראו נוחלים בתורתו נמצא מחוייב יש סבת לכל מצוי אפשר בעצמותו ראוי בעלתו (הוא, אתם בני עליון, JQR. 1915. 538).