קל לא נמצא בהמקורות הקדומים.

—  פִע', עִקֵּר, עִקְּרוּ, תְּעַקֵּר, יְעַקֵּר, — עִקֵּר את הסוס, השור, הסיר ממנו בכח את פרסתו,  einem Tiere die Sehnen zerschneiden; couper le jarret d'une bête; to hamstring an animal:  כי באפם הרגו איש וברצונם עִקְּרוּ שור (בראש' מט ו). את סוסיהם תְּעַקֵּר ואת מרכבתיהם תשרף באש וכו' (יהוש' יא ו). את סוסיהם עִקֵּר ואת מרכבתיהם שרף באש (שם ט-י). וַיְעַקֵּר דוד את כל הרכב (ש"ב ח ד). — ובתלמו': שורפין ומעקרין1 לפני מלכים ואין חוששין משום דרכי האמורי (שמח' ח). — וְעִקֵּר את סימני השחיטה: השוחט ונתנבלה בידו והנוחר והמעקר פטור משום אותו ואת בנו (חול' ח ג). השוחט ונתנבלה בידו והנוחר והמעקר שחיטת נכרי מותר בהנאה (תוספת' שם ב טו). — ועִקֵּר את הנטעים: למלך שהיה לו כרם אחד ונזדווגו לו ג' שונאים הראשון מתחיל מקטף בעוללות והב' מזנב באשכולות והג' מעקר בגפנים (מד"ר בראש' מב). — ועִקֵּר אֻמה, השמיד: אם תעקרם מכל האומות אתה מתכבד וכנענים ומצרים הכל מתשחוים לך (תנחומ' בלק ד). — ואמר הפיטן: שאור המעפש ומבאיש העסה עקרהו נקרהו חטא בלי לשא (ר' שמעון בר יצחק, אויל המתעה, סליח' ער"ה).

— נִפע', נֶעֱקַר, תֵּעָקֵר, — נֶעֱקַר דבר מתוך האדמה וכדומ', הוציאוהו משם בכח חזק, ובהשאלה נֶעֶקְרָה עיר, נחרבה: כי עזה עזובה תהיה ואשקלון לשממה ואשדוד בצהרים יגרשוה ועקרון תֵּעָקֵר (צפנ' ב ד). — ובתו"מ: (הרואה) מקום שנעקרה ממנו ע"ז אומר ברוך שעקר ע"ז מארצנו (ברכ' ט א). נעקרה (ע"ז) ממקום אחד ונקבעה במקום אחר מקום שניתנה בו אומר ברוך ארך אפים ומקום שנעקרה ממנו אומר ברוך שעקר ע"ז מן המקום הזה (ירוש' ברכ' ט ב). — ובהשאלה: ואינה מטהרת (מן) הוסת עד שתעקר  ממנה ג' פעמים (נדה ט י). שחור כחרת וכו' לא מתחלת בריתו הוא משחיר אלא שנעקר המשחיר (תוספת' שם ג יא). ומה בלשצר שנשתמש בכלי בהמ"ק וכלי חול הוו נעקרו חייו מן העוה"ז ומן העה"ב (ספרי דבר' מח). שני יצרים ברא הקב"ה בעולמו יצר ע"ז ויצר זנות יצר ע"ז כבר נעקר ויצר זנות הוא קיים (בשם ר' דוסא בר טבת, מד"ר שה"ש, זאת קומתך). אם נעקרה הגומא (של זרע הפול) מותר (ר' יודה בי ר' בון, ירוש' שביע' ב ח). — ובמשמ' הוסר ממקומו: שאי איפשר לגורן שתיעקר אא"כ נתרמה (שם מעשר' ג ג). לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה וכו' לא שיעקר יעקב ממקומו אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו (ברכ' יב:). בעי רבי יוחנן זרק חפץ ונעקר הוא ממקומו וחזר וקיבלה מהו (שבת ה.). נעקרה (שכבת זרע) בהרגשה ויצאה שלא בהרגשה (נדה מג.). כשהשלהבת נעקרת מן הגחלת פורחת והולכת היא למעלה (מד"ר במד' יד). קשה היא שלשלת יוחסין לפני הקב"ה להעקר ממקומה (ר' סימון, שם שה"ש, קמתי אני לפתוח). האוכל משקל דינר קצח לבו נעקר ארבעים אגוזים לבו נעקר (ארבע) ארבעים ביצים לבו נעקר רביעית של דבש לבו נעקר (כל' רבת' א). — ובסהמ"א: גפן ממצרים תסיע מה הגפן הזאת נעקרת ממקום [פחות] ונתלשת2 במקום טוב כך ישראל וכו' (גנזי שכטר א, גינצבורג 91). ואין ירושה נעקרת מן היורשים כי אם בעדים ב[רורים] (שם ב 217). ותעש הארץ כתרגומו ואין הלשון נעקר מלשון עשייה (רש"י, בראש' מא ז). עיקור כיצד כגון שנעקרה הגרגרת והיא הקנה או הושט ונשמט אחד מהן או שניהן קודם גמר שחיטה (רמב"ם, שחיטה ג יד). ומפני גליות ישראל שנעקרו ממקומן ועדיין לא הגיעו לירושלים מעברין את השנה (הוא, קדה"ח ד ה). אבל אם אמר לו (לנשבע) מופר לך או נעקרה שבועתך וכל כיוצא בענין זה לא אמר כלום (הוא, שבוע' ו ה). אמר איני חפץ ליתן הרי נעקר משותפותם (שו"ע חו"מ, שותפים קעו מא). — ואמר המשורר: בנוי לתלפיות מגדל היקר שכן פריץ חיות בו ונעקר (ראב"ע, אם אזכרה).

— קל, עָקַר, לַעֲקוֹר, — עָקַר את הנטע מהאדמה, תלש אותו, הוציאו בכח,  suareissen; arracher; to uproot:  עת לטעת ועת לַעֲקוֹר נטוע (קהל' ג ב). — ובתו"מ: עוקר שתי שורות ונוטע שורה אחת (ר' ישמעאל, כלא' ג ו). ואם נטע או הבריך או הרכיב (ערב שביעית) יעקור (שביע' ב ו). וכן פואה של עידית בש"א עוקרין אותן במארופות של עץ ובה"א בקרדומות של מתכת (שם ה ד). המקבל שדה מחבירו מקום שנהגו לקצור יקצור לעקור יעקור לחרוש אחריו יחרוש הכל כמנהג המדינה (ב"מ ט א). לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו (ר' אלעזר בן עזריה, אבו' ג יז). המדייר את שדיהו עושה סהר בית סאתים נתמלאת עוקר מתוך הסהר וכו' (תוספת' שביע' ב יה). פועלים שהיו עוקרין בבצלים ואוגדין בבצלים אוכלין ופטורין (שם מ"ר ב ו). נטעו לפני ראש השנה [של] שביעית עשה ביצים לפני שביעית ודיכנו בשביעית עקרו במוצאי שביע' וכו' (ירוש' שביע' ה ג). תיפתר שעקרן עד שלא צמחו (ר' יוסה בשם ר' לא, שם ד). כל מי שאינו עוקר ארז מלבנון אל יכתב באסטרטיא שלך (של בן כוזיבא) (מד"ר איכ', בלע ה'). — ובסהמ"א: כל זמן שירצה אומר לו עקור אילנך או הרוס בניינך (רמב"ם, שכנים י ב). — *ובינ' פעו': רוצה בהן כאלו עקורין ומונחין לפניו (ר' אחא בשם ר' מיישה, ירוש' כלא' ב ה). שהוא רוצה בהן כילו עקורין ומונחין לפניו (ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן, שם ב"ב ה א). — ובסהמ"א: ודוקא מקשאות עקורין אבל מחוברין אינו אוכל כלל (ר"י"ף, ב"מ נב:). — ואמר המליץ: החיים זורע המות קוצר החיים נוטע והמות עוקר (רבנו בחיי, ברכי נפשי). — *ועָקַר אֻמה: וזה אכזרי עמד לעקור אומה שלימה חנם על לא דבר (מד"ר במד' כ). אומה שלימה שאתה מבקש לעוקרה שיש לה זכות וברית אבות (שם). אמר משה רבון העולמים ולכלותם אתה מבקש עקור העליונים והתחתונים ואח"כ עקור אותם (שם דבר' ג). שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן בקש לעקור את הכל (הגדה של פסח). — ואמר המשורר: ומחדשת (החמה) נפלאות בעולם אם לשלום אם למלחמה ועוקרת מלכיות ותחתם אחרות מקימה ומרימה (רשב"ג, כתר מלכות). — *ובהשאלה, הוציא, בִּטֵּל: עקיבא עקרת מה שכתוב בתורה (ר' אליעזר, פסח' ו ב). הורו בי"ד לעקור את כל הגוף אמרו אין נדה בתורה וכו' הרי אלו פטורין (הורי' א ג). אם אמרת כן עקרת את כל הכתוב (מכיל' בא ג). הרי שהלכה זו ונשאת לאחיו של זה שנאסרה אליו ומת בלא בנים לא נמצא זה עוקר דבר מן התורה (ר' טרפון, גיט' פג.). הביאו לי ספר תורה ואעקרה מתוכה לא יבוא עמוני (מד"ר שמואל יד ז). עלה יו"ד ונשתטח לפני הקב"ה ואמ' רבון העולמי' עקרתני מן הצדקת הזאת וכו' (ר' הושעיה, ירוש' סנה' ב ו). ביומוי דרבי יהושע בן לוי בקשו לעקור את הטבילה הזאת (ר' אחא בשם תנחום ביר' חייא, שם ברכ' ג ד). ביקש רבי לעקור תשעה באב ולא הניחו לו (ר' בא בר זבדא בשם ר' חנינה, שם יבמ' ו ו). סםר משנה תורה עלה ונשתטח לפני הקב"ה אמר לפניו רבש"ע עקרני שלמה ועשאני פלסטר וכו' והרי שלמה המלך ביקש לעקור יו"ד ממני (ר' שמעון, מד"ר ויקר' יט). — ובסהמ"א: שכיון שנישואין הראשונים עקורים לגמרי הוו להו נישואין בתראי נישואין גמורים כדמעיקרא (ר"י"ף, שו"ת לה). — ואמר הפיטן: יקדו כהבהבי עלק חרחר ריב וחלק עקור מתן חלק חג ומנורה דולק (ר' שלמה הבבלי, אין צור חלף, יוצ' שבת א' חנכה). — *ובמשמ' העביר והסיר מן מקום למקום: אין עוקרין בהמה חיה ועוף ברשות היחיד ואין צריך לומר ברשות הרבים (תוספת' שבת טו א). הטביל בו את הסגיס וזבו הימנו שלשת לוגין למקוה כשר עקרו מתוכו פסול (שם מקוא' ג ב). היה שם סלע על פני כל שדהו אם עוקר הוא את המחרישה מצד זה ונותנו מצד זה מפסיק (ר' חייא בר אדא, ירוש' פיאה ב ב). ואין עוקרין את השלחן אלא לפני מי שאומר הגדה (ר' שימי בר אשי, פסח' קטו:). או שהכישה במקל ורצתה לפניו כיון שעקרה יד ורגל קנאה (ב"ב עה:). קערה זה יעקב אל תקרי קערת אלא עקרת שעקר הימין ממנשה בעד אפרים (מד"ר במד' יד). — ובסהמ"א: ועושה (הקטע) כמין כסא נמוך ויושב וכשהוא מהלך נסמך על ידיו בספסלים קטנים ועוקר גופו מן הארץ ונדחף לפניו (ר"י מוינה, אור זרוע, ה' שבת). — ובהשאלה, °עָקַר לבו, דעתו: ב' שנכנסו להתפלל וקדם אחד מהן ויצא מבית הכנסת וכו' ונותר חבירו לבדו בבית הכנסת כיון שרואה שנותר לבדו מטרפת דעתו ומיתירא מן המזיקין ועוקר לבו מן התפילה (גאוניקה ב, 91). וכיון שנטל ידיו עקר דעתו מן היין ושם דעתו על הפת (תשו' הגא', אסף 72). — *עָקַר את הרגלים, הלך מן מקומו: בראש חדש אם עקר את רגליו חוזר לכתחילה ואם לאו חוזר לעבודה (בשם ר' יוחנן, ירוש' ברכ' ה ב). הסיע דעת כמי שעקר את רגליו (ר' יודה בן פזי, שם ג). בני חבורה שהיו מסובין ועקרו רגליהן לצאת לקראת חתן או לקראת כלה כשהן יוצאין אין טעונין ברכה למפרע (פסח' קא:). — ובהשמטת הרגלים: אורחין שהיו מסובין אצל בעה"ב וקידש עליהם היום עקרו עם חשכה לבית המדרש וכו' (תוספת' ברכ' ה ג). עקרו להביא את הכלה והניחו שם אפי' זקן אחד ואפי' חולה אין צריכין לברך (שם ד יז).

— הִתפ', °הִתְעַקֵּר, נתעקר, —  כמו נִפע': ואם נתעקרו הסימנין לאחר ששחט כשרה (והזהיר, ויקר' יד:). מי שהוא בעל חמה אומרים לו להנהיג עצמו שאם הוכה וקולל לא ירגיש כלל וילך בדרך זו זמן מרובה עד שיתעקר החמה מלבו (רמב"ם, דעות ב ב). סוררים שכנו צחיחה להתעקר (ארח חיים, יוצ' ב שבועו').