*, עיקר, ש"ז, מ"ר עִקָּרוֹת, עִקָּרִים, עיקרים, עיקרין, — א) החלק התחתון של האילן או הצמח שמתחת לאדמה, שֹׁרֶש, Wurzel, racine; root; ושממעל לאדמה, גזע, Stamm; tronc; stem, stock: אם יש שם ארבע אמות מעקר גפנים ולגדר נותנין לו את עבודתו וזורע את המותר (ר' יוחנן בן נורי, כלא' ו א). הארכובה שבגפן אין מודדין לה אלא מן העיקר השני (שם ז א). כל שאינו מאכל אדם ומאכל בהמה וממין הצובעין ומתקיים בארץ וכו' ואיזה זה עקר הלוף השוטה ועקר הדנדנה וכו' (שביע' ז ב). כל המוציא עליו מעיקרו הרי זה מין ירק וכל שאינו מוציא עליו מעיקרו הרי זה אילן (תוספת' כלא' ג יה). המשרש עיקר חרוב וסדן שקמה לעצים מותר לשדה אסור (שם שביע' ג יז). עיקר חרוב ועיקר הגא ועלי האוג ופרח לבין והאורז אין להם ביעור ולדמיהן ביעור (שם ה ז). אוכלין בזיתים וכו' כדי שיהא עני יוצא ואינו מוצא לא בגופו ולא בעיקרו (פסח' נג.). זה הכלל כל שיש לו עיקר יש לו שביעית וכל שאין לו עיקר אין לו שביעית (נדה סב.). זרוק מטה לאויר לעיקרו נופל (מד"ר במד' כ). — ובסהמ"א: וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן (רמב"ם, עכו"ם א ג). — ומ"ר *עִקָּרוֹת, ואמר בן סירא: עקרת תחבולות לבב ארבעה שבטים יפריחו (ב"ס גני' לז יז). — ומ"ר עִקָּרִים: המבריך שלש גפנים ועקריהם נראים ר' אליעזר בר צדוק אומר וכו' (כלא' ז ב). כל האילנות בשעה שהם לוקים מכסים עיקריהם והם חיים (פסיק' רבת' יא). — ועִקָּרִים של צמחים, שרשים שמשמשים לרפואה וכדומ': בין קמיע שבכתב ובין קמיע שבעיקרין יוצאין בו (תוספת' שבת ד ט). ושמן זית הין שהן שני' עשר לוג שבו היה שולק את העיקרין (ר' מאיר, ירוש' סוט' ח ג). שמן המשחה שעשה משה במדבר היו שולקין בו את העיקרים דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר והלא לסוך את העקרים אינו סופק אלא שורין את העקרים במים ומציף עליו שמן (הורי' יא:). ראה כמה יורה בולעת וכמה עקרים בולעים (ר' יהודה, שם). הביאו העיקרין ושלקים במים והציף עליהן שמן המשחה וקלא את הריח וקיפחו (ר' יוסי, כרית' ה.). מביאין עיקרין ומעשנין תחתיו ומרביצין עליה מים והיא (רוח תזיזית) בורחת (תנחומ' חקת כו, בובר). — ובסהמ"א: התבלין כגון כמון ופלפלין מותר לאצור אותן בארץ ישראל ולהוציא אותן ממקום למקום כשאר העיקרין  (רמב"ם, מכירה יד ז). — *כוס עִקָּרִים, משקה שנשרו בו שרשים של צמחים וששמש נגד ההולדת וההריון: האיש אינו רשאי לשתות כוס עיקרין שלא יוליד והאשה רשאה לשתות כוס עיקרין שלא תלד (תוספת' יבמ' ח ד). מיילד' מבחוץ אבל לא מבפנים וכו' ולא תשקינה כוס של עיקרין (ירוש' ע"ז ב א). קילורית לעין מלוגמא למכה כוס עיקרין לבני מעיים (ר' חייא, מד"ר דבר' ח). — ואמר הפיטן: סמך סם חיים רטיה מופלאה למלנית עקרי כוסך יפין וקלורי מטלנית (אמץ יוסיף, סליח' ה' עי"ת). — °עִקַּר קרחא, שם צמח: עשב נקרא עקר קרחא הוא פיריתרין (אסף 72:). — ועִקָּר של שער: שתי שערות עיקרן משחיר וראשן מלבין טהור (נגע' ד ד). וגילה את כולו ושייר בו שתי שערות והיה בהן כדי לכוף ראשו לעיקרו שני פעמים וגלח מהן פעם אחת וכו' (ירוש' נזי' ו ג). היכי דמי אינו נראה עם הגיזה וכו' כל שעיקרו הפוך כלפי הראש (ר' אלעזר בשם ריש לקיש, בכור' כו:). — ובהשאלה, *עִקָּר של האדם, מוצאו, יחוסו: אמר דוד לפני הקב"ה עד אימתי הם מתרגזים עלי ואומרים לא פסול משפחה היא ולא מרות המואביה הוא וכו' אף אתם לא באתם משתי אחיות אתם ראו מה עיקרכם (ר' אבא בר כהנא, מד"ר רות ח). — ובספרות הקראים: דע שהאב והאם יקראו בשם עקרים מפני שהם שורש האיש ועקר מקור מקום נוקרתו וחוצבתו (משה בשייצי הקראי, ספר עריות ב, הקדם ג, 70). אסור לשחוט העקר עם הפרח ביום אחד שנאמר ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד (ר"א הקראי, ג"ע, שחיטה ג, פג:). ואולם קרובי האדם הם לשלשה מעלות פרחים עקרים וכנפים (שם, ירושה, פתיח', קסה.). — *ועִקָּר של נחשת, מקום מוצאה בארץ: מאי מצרף נחושת רב אשי אמר חשלי דודי רבב"ח אמר זה המחתך נחושת מעיקרו (כתוב' עז.). — ב) *בהשאלה, יסוד ובסיס של דבר,  Fundament, Basis; fondement, base; foundation:  אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם שמוני בניך כחולדה זו הדרה בעיקרי בתים (ר"ש בן לקיש, פסח' קיח:). — ובסהמ"א: בהמה שנשמט הירך שלה מעיקרו ויצא מן הכף שלו אם נתאכלו ניביו וכו' הרי זו טרפה (רמב"ם, שחיטה י ג). המעי האחרון שהוא שוה ואין בו עיקום והוא שהרעי יוצא בו מן הערוה והוא דבוק בין עקרי הירכים (ר' תנחום הירושלמי, המספיק, הקד', בכר 8). ושנים שנארים אשר המה העקרים האחד במזרח קצתו והשני במערב ראשיתו (ראב"ע, חי בן מקיץ). — ג) *וכנוי לאלהים: מה מגדף מיוחד שפשט ידו בעיקר והוא נתלה כך כל הפושט ידו בעיקר הוא נתלה (ספרי דבר' רכא). ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעיקר אף אתה הקהה את שיניו (מכי', בא יח). יש לך אדם שיש בו כל המידות הללו אבל אינו כופר בעיקר ת"ל וכו' הא כל שיש בו כל המידות הללו סוף שהוא כופר בעיקר (ספרא בחק', פרשה ב). כל אדם שיש בו גסות רוח וכו' כאילו כפר בעיקר שנאמר וכו' (ר' יוחנן, סוט' ד:). כופר בעיקר היה (אדם הראשון) (ר' נחמן, סנה' לח:). — ד) *עצמותו וממשותו של דבר, הדבר עצמו: כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת (שבת ז א). אי זהו שאינו יודע עיקר שבת קטן שנשבה בין הגוים (ירוש' שם). הכא עיקר התם אגב גררא נסב' (ב"מ ד:). עיקר מטרין1 לא היה לה (לשרה) וגלף לה הקב"ה עיקר מטרין (ר' יהודה בשם ר"ל, מד"ר בראש' נג). שעיקרה (של הבדלה) בתפילה (ירוש' ברכ' ה ב). בעי רב פפא המשתחוה לבהמה וכו' קרניה מהו לחצוצרת שוקיה מהו לחלילין וכו' אליבא דמ"ד עיקר שירה בכלי לא תיבעיא לך דודאי אסור כי תיבעי לך אליבא דמ"ד עיקר שירה בפה (ע"ז מז.). ריח רע שיש לו עיקר2 רב הונא אמר מרחיק ארבע אמות וקורא ק"ש וכו' ריח רע שאין לו עיקר וכו' (ברכ' כה.). — בנגוד לטעם: משרת ליתן טעם כעיקר וכו' ומה נזיר וכו' עשה בו טעם כעיקר כלאים וכו' אינו דין שיעשה טעם כעיקר (פסח' מד:). לא נצרכה אלא לטעם כעיקר דבקדשים אסור (חולין צח:). — ובנגוד לתולדות: נגיפה נגיחה עיקר הן ואת עביד להון תולדות אלא מתחיל בעיקר ומסיים בתולדות (ר' יצחק, ירוש' ב"ק א א). — ובנגוד לתוספת: גט גובה עיקר כתובה גובה תוספת (רב, כתוב' פט.). שתוספתו של הקב"ה יתירה מן העיקר בנוהג שבעולם אדם לוקח מחבירו ליטרא של בשר ואמר לו הוסיף לי כמה הוא מוסיף לו אונקיא אבל הקב"ה תוספתו יתירה מן העיקר (מד"ר דבר' א). — ובמשמ' החשוב, החלק החשוב של דבר: מי סבריתו דגדול מברך עיקר3 שבסעודה מברך (רב, ברכ' מז.). — ובסמה"א: נמצאו אותם שהביאו מן השוק הם עקרים על הזבח (ר"ח, פסח' צט.). — *רחל היתה עיקרו של בית (מד"ר בראש' עא). — ובסהמ"א: שכל צרכי הבית על ידה נעשים והיא עיקר הבית וכן שור עיקרו של שדה (רש"י, גיט' נב.). — *ובנגוד לטפל: שלא לעשות עיקר טפלה וטפלה עיקר (ר' יהודה, מכי' בא ג). ודברת בם עשם עיקר ואל תעשם טפילה (ספרי דבר' לד). ריבה על הראשון וביטלו נעשה עיקר טפילה וטפילה עיקר (ירוש' ערל' ב ג). לעיקר אין מקדדין לטפילה מקדדין (שם עירוב' ה ב). זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה (ברכ' לה:). ב' בני אדם היו עיקר ועשו עצמן טפילה ונעשו טפילה (מד"ר בראש' מ). — ובסהמ"א: ילמדינו אדונינו על מי החובה (להפריש חלה) וכו' האיש שהוא בעל העיקר או האשה שהיא בעלת המלאכה (גנזי שכטר ב, גינצבורג 52). כשתרצה לידע מקום השמש במהלכה האמצעי בכל זמן שתרצה תקח מנין הימים שמתחלת יום העיקר עד היום שתרצה וכו' (רמב"ם, קדה"ח יב ב). עקר שם הונח על דבר שעמידת דבר אחר וקיומו תלוי בו ואין לו קיום זולתו כמו שהעקר הוא דבר שקיום האילן תוי בו ולא יצוייר מציאת האילן וקיומו זולתו (ר"י אלבו, עקרים א ב). ששם עקר לא יאמר בלבד על מה שיאמר שם השרש והיסוד כי הנה שם השרש יאמר וכו' (ר"י אברבנאל, ראש אמנה ו). — ובמשמ' למוד חשוב שהוא כיסוד של הענין,  Grundsatz; principe; principle:  ולא הוצרכתי לבאר כל העיקרין הללו אלא כדי להסיר השיבוש (גנזי מצרים, הלכ' ס"ת, יג). יש על עיקר זה (אין סמיכה בחוצה לארץ) ראיות לא תכילם אגרת זו אך הגדנו לכם עיקר  ויסוד לבנות עליו (ר' שמואל בן עלי, אגר', תרביץ ב, 82). ועוד שיש לנו בעיקרים אלו קבלות מפי החכמים וראיות שלא נכתבו בספרים הידועים לכל (רמב"ם, קדה"ח יא ג). העקרים שצריך אדם לידע תחלה לכל חשבונות האצטגנינות וכו' אלו הן הגלגל מוחלק בשלש מאות וששים מעלות וכו' (שם ז). ומקום גובה השמש היה בעיקר זה בשש ועשרים מעלות חמשה וארבעים חלקים ושמנה שניות ממזל תאומים (שם יב ב). פרק ח' בהצעת העקרים והיסודות שצריכין לידיעת מנהג תהלוכת הירח ותוכן גלגליו הגורמים אותו (ר"י הישראלי, יסוד עולם, מד:). ויהי היום בחפשי אמתחות החכמה ועיקריה באגרי אלומיה ועומריה בדבריה ודריה (ר"י מפיסא, מנח' קנא', 6). שהדעת הפילוסופי הנאמר הנה הוא חולק מאד על התורה האלהית בכל העקרים (ר"י עראמה, יד אבשלום על משלי, הקד'). ואמר לו ירמיהו (לחנניה בן עזור) בטענתו שהיה טוען על העקרים השמורים שאם לא תתקיים נבואתי באמרי שנבוכדנצר יגבר וחירב בית המקדש וכו' אין בזה שום הכחשה בנבואתי (ר"י אבוהב, מנוה"מ ה ג ב ה). — ובפרט עִקְרֵי התורה והדת: נועצו אבותינו וחרתו עיקרי תורה פה עת פזרם יוצר הרים (גנזי שכטר ב, גינצבורג 406). והדברים שאנו סוברים הם האמת והודאי העקרים שלמדונו חכמינו מקבלי דתינו (ר"י אבן עקנין, ספ' מוסר ב טז). ושם כונתו הראשונה לבאר כל עיקרי היחוד ושרשי האמונה אשר היו נשגבים ונעלים מהכלל (ר"י אבן לטיף, שעה"ש הקד', השחר ב, 96). לפי שלא מצינו להמון החכמים שידברו בעקרי הדתות דבור מספיק ולא שיהיו מסכימים בעקרים ולא במספרם (ר"י אלבו, עקרים, הקד'). וחברתי הספר הזה וקראתי שמו ספר העקרים לפי שהוא חוקר על עקרי הדתות בכלל ובפרט על עקרי הדת האלהית (שם). כן נכתבו בפרשת בראשית ג' ענינים חלוקים זה מזה יתבאר בכל אחד מהן עקר מאלו העקרים להורות כי אלו הם שרשים ויסודות לתורה אלהית וכו' כי מבראשית עד אלה תולדות השמים הוא ענין אחד ונכתב להורות על העקר האחד שהוא מציאות הש"י הפועל ברצון לכל הנמצאות (שם א יא). — ובמשמ' טעם ופרוש; מי שמתו מוטל לפניו פטור מקרית שמע וכו' ועיקר הדבר משום לועג לרש חרף עשהו (אוצ' הגא' א א, לוין 44). שליח צבור נהגו לקרותו חזן ועקרו מלשון שמירה (אבודרהם, מה:). — וכן עִקָּר, כך נכון: ויש אומרים שמשערין בכדי שיגביהנה וירביצנה וישחטנה וכן עיקר (טוי"ד ה, שחיטה כד). — ובדקדוק, שרש ויסוד: וכבר הסכימה דעת מחבר לשון הקודש להיות חצי האותיות עיקרים לעולם וכו' וחצי האותיות פעם עיקרים ופעם משרתים (ראב"ע, צחות, ט.). — ואמר המשורר: ושם מם אדדם כמו מם אורידם ותיו וישתומם בתוך העקרים (דונש, לדורש החכמות). וכחדו אל שדי באמרם כי יש די בארבע מוסדי אשר הם עקרים להמציא הנעדר (רשב"ג, תחלת החכמה). — ואמר הפיטן: חשוף לעם מיקר לעמד על עקר רעבים לפענח דתיה (קפאון חק, יוצ' שבת פרה). — ה) כל עִקָּר, תה"פ אחרי מלת השלילה לחזק ולהדגיש את השלילה, לא כלום, לגמרי לא,  durchaus, keineswegs; point du tout; not at all:  אין שוחטין לגומא כל עיקר אבל עושה גומא בתוך ביתו (חול' ב ט). פתר לה באומר אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר (ירוש' דמאי ו ג). אם אינו יודע כל עיקר פטור (ר' ליעזר, שם שבת ז א). כל ימים של שמחת בית השואבה לא היו טועמין טעם שינה כל עיקר (ר' יהושע בן חנניה, שם סוכ' ה ב). מאי לא אמר כלום אמר רב לא אמר כלום כל עיקר (עירוב' מט:). בימות הגשמים עוקה מחזיק סאתים וכו' בימות החמה מחזיק סאתים נותנין לו סאתים סאה אין נותנין לו כל עיקר (ר' נחמן, שם פח:). תגרי טבריה הן החמירו על עצמן שלא יהו מוכרין כל עיקר (ר' יוסי, מו"ק יג:). הלוקח עבד מן הנכרי ולא רצה למול וכו' אין משהין אותו בא"י מפני הספד טהרות ובעיר הסמוכה לכפר אין משהין אותו כל עיקר (רשב"א, יבמ' מח:). אמר להן בני בואו ואומר לכם שלא להתאבל כל עיקר א"א שכבר נגזרה גזרה (ב"ב ס:). את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום שאינו בפריעה ופרימה כל עיקר (הורי' יב:). אני לא שניתי לו (לרב) כחל כל עיקר (ר' יצחק בר אבודימי, חול' קי.). אין משגיחין על התיומת כל עיקר (ר' חנינא בן אנטיגנוס, בכור' לט.). — ובסהמ"א: שרק שמעון סבור אע"פ שהושיבה חנוונית ומינה איפוטרופא בעל כל עיקר אינו משביעה (תלמידי ר' יהודאי גאון, הלכ' פזוק', 89). האומר בשבילם שהניחו תרגום כל עיקר שלא כהוגן אומר ובאיסור עומד (אוצ' הגא' א א, לוין 20). והוא בית שיש לו שלש דפנות ודופן רביעי שמעמידין בו דלת אינה מגופפת כל עיקר אלא ברחבו של בית כולו (ערוך ערך אכסדרה).