ש"ז, — זָכָר שאינו מוליד, באדם ובבהמה, unfruchtbar (männl.); stèrile (masc.); barren (masc.): לא יהיה בך עָקָר ועקרה ובבהמתך (דבר' ז יד). — ובתלמ': שני נקבים יש בו באדם אחד מוציא שתן ואחד מוציא שכבת זרע וכו' אם נקבו זה לתוך זה נמצא עקר (בכור' מד:). — ואמר הפיטן: קנינך עזוז וגבור ופרוד וחבור באונך ויחיד וצבור ועקר ועבור בגאונך (ר"י אבן גיאת, קנינך ארבע יסודות, שער השיר 20). — ובהשאלה: הנוזל הזה מלבד אשר הנהו עקר מטבעו (כלומר נקי ממיקרובים מוכשרים לפריה ולרביה ומזרעם) עוד הוא נוח להתיבש וכו' (יצחק טובים, הדיפיתריה ו, 46). — ומ"ר *עֲקָרִים: צא ולמד מאברהם אבינו ושרה אמנו שהיו עקרים פ"ה שנה (תד"א יח).