1, ש"נ, רֶגֶל, כנ' רַגְלִי, רַגְלֵנוּ, רַגְלְךָ, רַגְלֶךָ, רַגְלְכֶם, רַגְלוֹ, רַגְלָהּ, רַגְלָם, מזו"ר רַגְלַיִם2, רַגְלָיִם, סמי' רַגְלֵי, כנ' רַגְלֵי, רַגְלָי, רַגְלֵינוּ, רַגְלֶיךָ, רַגְלַיִךְ, רַגְלֵיכֶם, רַגְלָיו, רַגְלֶיהָ, רַגְלֵיהֶם, — אחד האברים בגוף האדם ובעלי חיים רבים, שהם עומדים עליהם ובתנועתם הם מהלכים3, Fuss; pied; foot, — של  האדם: עין תחת עין שן תחת שן יד תחת יד רֶגֶל תחת רָגֶל (שמות כא כד). ואם פרוח תפרח הצרעת בעור וכסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו ועד רַגְלָיו (ויקר' יג יב). או איש אשר יהיה בו שבר רֶגֶל או שבר יד (שם כא יט). ותרא האתון את מלאך יי' ותלחץ אל הקיר ותלחץ את רֶגֶל בלעם אל הקיר (במד' כב כה). ולא תחוס עינך נפש בנפש עין בעין שן בשן יד ביד רגל בְּרָגֶל (דבר' יט כא). ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רַגְלוֹ (שם כה ט). שאו לכם מזה מתוך הירדן ממצב רַגְלֵי הכהנים הכין שתים עשרה אבנים (יהוש' ד ג). יען כי גבהו בנות ציון וכו' הלוך וטפף תלכנה וּבְרַגְלֵיהֶם תעכסנה (ישע' ג יו). יי' אדני חילי וישם רַגְלַי כאילות ועל במותי ידרכני (חבק' ג יט). משוה רַגְלַי כאילות ועל במתי יעמידני (תהל' יח לד; וכעין זה ש"ב כב לד). אם יהלך איש על הגחלים וְרַגְלָיו לא תכוינה (משלי ו כח). —  ושל הבהמה, ושל החיות שבמרכבה: וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל ישרה4 וכף רַגְלֵיהֶם ככף רֶגֶל עגל (יחזק' א ז). לא תעבר בה רגל אדם ורֶגֶל בהמה לא תעבר בה ולא תשב ארבעים שנה (שם כט יא). —  ושל בעלי חיים אחרים: אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף ההלך על ארבע אשר לא (קרי:לו) כרעים ממעל לְרַגְלָיו לנתר בהן על הארץ את אלה מהם תאכלו את הארבה למינו ואת הסלעם למינהו ואת החרגל למינהו ואת החגב למינהו וכל שרץ העוף אשר לו ארבע רַגְלָיִם שקץ הוא לכם (ויקר' יא כא-כג). כל הולך על גחון וכל הולך על ארבע עד כל מרבה רַגְלַיִם לכל השרץ השרץ על הארץ לא תאכלום (שם שם מב). —  ובהשאלה, של האלהים: ויראו את אלהי ישראל ותחת רַגְלָיו כמעשה לבנת הספיר (שמות כד י).  ויט שמים וירד וערפל תחת רַגְלָיו (ש"ב כב י; תהל' יח י). כבוד הלבנון אליך יבוא ברוש תדהר ותאשור יחדו לפאר מקום מקדשי ומקום רַגְלַי אכבד (ישע' ס יג). כה אמר יי' השמים כסאי והארץ הדם רַגְלָי (שם סו א). יי' בסופה ובשערה דרכו וענן אבק רַגְלָיו (נחו' א ג). —  ושל כלי מן הכלים, כמו כֶּרַע, פַּעֲמָה: ועשית שלחן וכו' ועשית לו ארבע טבעת זהב ונתת את הטבעת על ארבע הפאת אשר לארבע רַגְלָיו (שמות כה כג-כו). ויעש את השלחן וכו' ויתן את הטבעת על ארבע הפאת אשר לארבע רַגְלָיו (שם לז י-יג). —  ואצבעות הרגל: ויהי איש מדין ואצבעות ידיו ואצבעות רַגְלָיו שש ושש (ש"ב כא כ). — ובֹהֶן הרגל: ושחטת את האיל ולקחת מדמו ונתת על תנוך אזן אהרן ועל תנוך אזן בניו הימנית ועל בהן ידם הימנית ועל בהן רַגְלָם הימנית (שמות כט כ). ויקח משה מדמו ויתן על תנוך אזן אהרן הימנית ועל בהן ידו הימנית ןעל בהן רַגְלוֹ הימנית ויקרב את בני אהרן ויתן משה מן הדם על תנוך אזנם הימנית ועל בהן ידם הימנית ועל בהן רַגְלָם הימנית (ויקר' ח כג-כד). ולקח הכהן מדם האשם ונתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רַגְלוֹ הימנית (שם יד יד). וינס אדני בזק וירדפו אחריו ויאחזו אותו ויקצצו את בהנת ידיו וְרַגְלָיו ויאמר אדני בזק שבעים מלכים בהנות ידיהם וְרַגְלֵיהֶם מקצצים היו מלקטים תחת שלחני וכו' (שפט' א ו-ז). —  וכף רגל, חלקה התחתון השטוח של הרגל, המקביל אל כף היד: ולא מצאה היונה מנוח לכף רַגְלָהּ (בראש' ח ט). לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רָגֶל (דבר' ב ה). כל המקום אשר תדרך כף רַגְלְכֶם בו לכם יהיה (שם יא כד). הרכה בך והענגה אשר לא נסתה כף רַגְלָהּ הצג על הארץ (שם כח נו). ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רַגְלֶךָ (שם שם סה). כל מקום אשר תדרך כף רַגְלְכֶם בו לכם נתתיו (יהוש' א ג). והיה כנוח כפות רַגְלֵי הכהנים וכו' במי הירדן מי הירדן יכרתון (שם ג יג). ויהי בעלות הכהנים וכו' מתוך הירדן נתקו כפות רַגְלֵי הכהנים אל החרבה וישבו מי הירדן למקומם (שם ד יח). אתה ידעת את דוד אבי כי לא יכל לבנות בית לשם יי' אלהיו מפני  מלחמה אשר סבבוהו עד תת יי' אתם תחת כפות רַגְלָיו5 (מ"א ה יז). וְכף רַגְלֵיהֶם ככף רֶגֶל עגל (יחזק' א ז). את מקום כסאי ואת מקום כפות רַגְלַי אשר אשכן שם בתוך בני ישראל לעולם (שם מג ז). ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רַגְלֵיכֶם (מלאכי ג כא). —  וביחוד בצרוף מכף רגל ועד ראש, או ועד קדקד: יככה יי' בשחין רע על הברכים ועל השקים אשר לא תוכל להרפא מכף רַגְלְךָ ועד קדקדך (דבר' כח לה). וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל להלל מאד מכף רַגְלוֹ ועד קדקדו לא היה בו מום (ש"ב יד כה). מכף רֶגֶל ועד ראש אין בו מתם (ישע' א ו). ויצא השטן מאת פני יי' ויך את איוב בשחין רע מכף רַגְלוֹ עד קדקדו (איוב ב ז). — ושרשי הרגלים במשמ' זו, כפות הרגלים, תחתית הרגלים: ותשם בסד רגלי ותשמור כל ארחתי על שרשי רַגְלַי תתחקה6 (שם יג כז). —  ובצרופים עם פעל שנושאו הוא האדם או הבהמה, הלך האדם וכדו' ברגל, ברגליו, בא ברגליו, עבר דרך או נהר ברגליו, נס ברגליו וכדו': ויאמרו אליו בני ישראל במסלה נעלה ואם מימיך נשתה אני ומקני ונתתי מכרם רק אין דבר בְּרַגְלַי אעברה (במד' כ יט). אכל בכסף תשברני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי רק אעברה בְּרַגְלַי (דבר' ב כח). וירד סיסרא מעל המרכבה וינס בְּרַגְלָיו (שפט' ד יה-יז). ירדפם יעבור שלום ארח בְּרַגְלָיו לא יבוא (ישע' מא ג). הפך ים ליבשה בנהר יעברו בְרָגֶל (תהל' סו ו). —  ואָץ ברגלים: גם בלא דעת נפש לא טוב7 ואץ בְּרַגְלַיִם חוטא (משלי יט ב). ועִכֵּס ברגליו: יען כי גבהו בנות ציון וכו' הלוך וטפף תלכנה וּבְרַגְלֵיהֶם תעכסנה (ישע' ג   יו). —  ורָקַע ברגל, עי' רָקַע : הכה בכפך ורקע בְּרַגְלְךָ ואמר אח אל כל תועבות וכו' (יחזק' ו יא). יען מחאך יד ורקעך בְרָגֶל ותשמח בכל שאטך בנפש אל אדמת ישראל  (שם כה ו). — ומולל ברגליו, הולך ברגליו: קורץ בעיניו מולל בְּרַגְלָיו8 מרה באצבעתיו תהפכות בלבו חרש רע בכל עת מדנים ישלח9 (משלי ו יג-יד). —  ורָמַס ברגל, רפש ודלח ברגל: בְּרַגְלַיִם תרמסנה עטרת גאות שכורי אפרים (ישע' כח ג). כפיר גוים נדמית ואתה כתנים בימים ותנח בנהרתיך ותדלח מים בְּרַגְלֶיךָ ותרפס נהרתם (יחזק' לב ב).  המעט מכם המרעה הטוב תרעו ויתר מרעיכם תרמסו בְּרַגְלֵיכֶם ומשקע מים תשתו ואת הנותרים בְּרַגְלֵיכֶם תרפשון (שם לד יח-יט). — והִשְׁקָה ברגלו: כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים הוא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית בְרַגְלְךָ כגן הירק (דבר' יא י). —  ושֻׁלַּח בעמק, ברשת, ברגליו: ויששכר בן ברק בעמק שלח בְּרַגְלָיו (שפט' ה יה). כי שלח ברשת בְּרַגְלָיו ועל שבכה יתהלך (איוב יח ח). —  וקם, עמד על רגליו: וישליכו את איש בקבר אלישע וילך ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רַגְלָיו (מ"ב יג כא). ןיאמר אלי בן אדם עמד על רַגְלֶיךָ ואדבר אתך ותבא בי רוח כאשר דבר אלי ותעמדני על רַגְלָי ואשמע את מדבר אלי (יחזק'  ב א-ב).  והנבאתי כאשר צוני ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רַגְלֵיהֶם (שם לז י). וזאת תהיה המגפה אשר יגף יי' את כל העמים אשר צבאו על ירושלם המק בשרו והוא עמד על רַגְלָיו (זכר' יד יב). ויקם דויד המלך על רַגְלָיו ויאמר שמעוני אחי ועמי (דהי"א כח ב). כנפי הכרובים האלה פרשים אמות עשרים והם עמדים על רַגְלֵיהֶם ופניהם לבית (דהי"ב ג יג). —  ועלה על ידיו ועל רגליו: ויעל יונתן על ידיו ועל רַגְלָיו ונשא כליו אחריו (ש"א יד יג). —  וכמֻשא לפעל, בשמוש אדם ברגליו, נשא אדם את רגליו ללכת: וישא יעקב רַגְלָיו וילך ארצה בני קדם (בראש' כט א). —  הרים את רגליו: ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רַגְלוֹ בכל ארץ מצרים (שם מא מד). —  ואסף את רגליו: ויכל יעקב לצות את בניו ויאסף רַגְלָיו אל המטה ויגוע ויאסף אל עמיו (שם מט לג). —  שם את רגליו: ויאמר (יהושע) אל קציני אנשי המלחמה ההלכוא אתו קרבו שימו את רַגְלֵיכֶם על צוארי המלכים האלה ויקרבו וישימו את רַגְלֵיהֶם על צואריהם (יהוש' י כד). — הרכה בך והענגה אשר לא נסתה כף ר‏גְלָהּ הצג על הארץ מהתענג ומרך (דבר' כח נו). שמר רגליו, חשך רגליו מלכת: כה אמר יי' לעם הזה כן אהבו לנוע רַגְלֵיהֶם לא חשכו ויי' לא רצם (ירמ' יד י). שמר רגליך10 כאשר תלך אל בית האלהים (קהל' ד יז). — השיב, מנע את רגליו ממקום, כלא, הוקיר רגליו: אם תשיב משבת רַגְלְךָ עשות חפצך יום קדשי (ישע' נח יג). מכל ארח רע כלאתי רַגְלָי (תהל' קיט קא). בני אל תלך בדרך אתם מנע רַגְלְךָ מנתיבתם (משלי א יה). אל תט ימין ושמאל הסר רַגְלְךָ מרע (שם ד כז). הקר רַגְלְךָ מבית רעך פן ישבעך ושנאך (שם כה יז) והשיב רגליו אל דבר: חשבתי דרכי ואשיבה רַגְלַי אל עדתיך (תהל' קיט נט). — וכסה את רגליו: שש כנפים שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רַגְלָיו ובשתים יעופף (ישע' ו ב). — הסך את רגליו: ועבדיו באו ויראו והנה דלתות העליה נעלות ויאמרו אך מסיך הוא את רַגְלָיו בחדר המקרה (שפט' ג כד ). ושם מערה ויבא שאול להסך את רַגְלָיו (ש"א כד ד). ועי' סוּךְ. —  טבל רגלו: ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו וטבל בשמן רַגְלוֹ (דבר' לג כד). —  רחץ את רגליו: יקח נא מעט מים ורחצו רַגְלֵיכֶם (בראש' יח ד). הנה נא אדני סורו נא אל בית עבדכם ולינו ורחצו רַגְלֵיכֶם (שם יט ב). ועי' רָחַץ. —  ועשה רגליו, במשמ' רחץ אותן וגזר צפרניהן: ומפבשת בן שאול ירד לקראת המלך ולא עשה רַגְלָיו ולא עשה שפמו ואת בגדיו לא כבס (ש"ב יט כה). —  ונגף את רגלו באבן: על כפים ישאונך פן תגף באבן רַגְלֶךָ (תהל' צא יב). אז תלך לבטח דרכך וְרַגְלְךָ לא תגוף (משלי ג כג). —  וחלה את רגליו או ברגליו: רק לעת זקנתו חלה (אסא) את רַגְלָיו (מ"א יה כג). ויחלא אסא בשנת שלושים ותשע למלכותו בְּרַגְלָיו (דהי"ב יו יב). —  ופשקה האשה את רגליה לגבר: ותתעבי את יפיך ותפשקי את רַגְלַיִךְ לכל עובר ותרבי את תזנותך (יחז' יו כה). —  ובפעֻלת פועל לגבי רגליו של אחר, העמיד, הקים את רגלי אדם במקום וכדו': ולא הסגרתני ביד אויב העמדת במרחב רַגְלָי (תהל' לא ט). ויעלני מבור שאון מטיט היון ויקם על סלע רַגְלָי כונן אשרי (שם מ ג). —  והעמידה הרוח אדם על רגליו: ובא בי הרוח וכו' ותעמדני על רַגְלָי (יחזק' ב ב; שם ג כד). — שִלח רגלי הבהמה11 והאדם: אשריכם זרעי על כל מים משלחי רֶגֶל השור והחמור (ישע' לב כ). על ימין פרחח יקומו רַגְלַי שלחו12 ויסלו עלי ארחות אידם (איוב ל יב). — והניד, הסיר את רגל אדם ממקום: ולא אסיף להניד רֶגֶל ישראל מן האדמה אשר נתתי לאבותם (מ"ב כא ח).  ולא אסיף להסיר את רֶגֶל ישראל מעל האדמה אשר העמדתי לאבותיכם (דהי"ב לג ח). — ושמר רגלי פלוני:  (מלכד) רַגְלֵי חסידו ישמר (ש"א ב ט). כי יי' יהיה בכסלך ושמר רַגְלְךָ מלכד (משלי ג כו). — הציל, חלץ רגליו מדחי: כי הצלת נפשי ממות הלא רַגְלַי מדחי (תהל' נו יד). כי חלצת נפשי ממות את עיני מן דמעה את רַגְלִי מדחי (שם קיו ה).— קצה, קצץ רגלי פלוני, בהונות רגליו: וינס אדני בזק וירדפו אחריו ויאחזו אותו ויקצצו את בהונות ידיו וְרַגְלָיו ויאמר אדני בזק שבעים מלכים בהנות ידיהם וְרַגְלֵיהֶם מקצצים היו מלקטים תחת שלחני (שפט' א ו-ז). ויצו דוד את הנערים ויהרגום ויקצצו את ידיהם ואת רגליהם (ש"ב ד יב). מקצה רַגְלַיִם13 חמס שתה שלח דברים ביד כסיל (משלי כו ו). — ושם רגלי אדם בסד: ותשם בסד רַגְלַי ותשמור כל ארחתי (איוב יג כז). ישם בסד רַגְלָי ישמר כל ארחתי (שם לג יא). —  וענה בכבל רגליו: ענו בכבל רגליו14 ברזל באה נפשו (תהל' קה יח). — ורחץ רגלי אחרים: ותקם ותשתחו אפים ארצה ותאמר הנה אמתך לשפחה לרחץ רַגְלֵי עבדי אדני (ש"א כה מא). — והחזיק ברגלי פלוני: ותבא אל איש האלהים אל ההר ותחזק בְּרַגְלָיו (מ"ב ד כז). —  ונפל אדם על רגלי פלוני, תחת רגליו, בין רגליו, לרגליו וכדו', נתן האלהים אדם תחת רגלי פלוני וכדו':  אף חבב עמים כל קדשיו בידך והם תכו לְרַגְלֶךָ ישא מדברתיך (דבר' לג ג). בין רַגְלֶיהָ כרע נפל שכב בין רַגְלֶיהָ כרע נפל (שפט' ה כז). ותרא אביגיל את דוד ותמהר ותרד מעל החמור ותפל לאפי דוד על פניה ותשתחו ארץ ותפל על רַגְלָיו ותאמר בי אדני העון (ש"א כה כג-כד). אתה ידעת את דוד אבי כי לא יכל לבנות בית לשם יי' אלהיו מפני המלחמה אשר סבבהו עד תת יי' אתם תחת כפות רַגְלָי15 (מ"א ה יז). ותבא ותפל על רַגְלָיו ותשתחו ארצה (מ"ב ד לז). תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רַגְלָיו (תהל' ח ז).  ידבר עמים תחתינו ולאמים תחת רַגְלֵינוּ (שם מז ד). לדכא תחת רַגְלָיו כל אסירי ארץ (איכ' ג לד). ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך ותפל לפני רַגְלָיו (אסתר ח ג). —  והשתחוה על כפות רגלי פלוני: והלכו אליך שחוח בני מעניך והשתחוו על כפות רַגְלַיִךְ כל מנאציך (ישע' ס יד). —  וטמן פח, פרש רשת לרגלי פלוני, הפיץ אותו לרגלי פלוני: כי כרו שיחה ללכדני ופחים טמנו לְרַגְלָי (ירמ' יח כב). סביב בעתהו בלהות והפיצהו לְרַגְלָיו16 (איוב יח יא).  פרש רשת לְרַגְלַי (איכ' א יג). —  והוציא מרשת רגליו: עיני תמיד אל יי' כי הוא יוציא מרשת רַגְלָי (תהל' כה יה). ועי' נַעַל. —  ובשמוש המלה רגל כנושא, כאלו היתה רוח בה, עמדה, חשה, באה, דרכה, רמסה הרגל וכדו': וישבע משה ביום ההוא לאמר אם לא הארץ אשר דרכה רַגְלְךָ בה לך תהיה לנחלה (יהוש' יד ט). ואת קומי לכי לביתך בבאה רַגְלַיִךְ העירה ומת הילד (מ"א יד יב). תרמסנה רָגֶל רַגְלֵי עני פעמי דלים (ישע' כו ו). רַגְלֵיהֶם לרע ירצו וימהרו לשפך דם נקי (שם נט ז; וכעין זה משלי א יו). לא תעבר בה רֶגֶל אדם וְרֶגֶל בהמה לא תעבר בה (יחזק' כט יא). והאבדתי את כל בהמתה מעל מים רבים ולא תדלחם רֶגֶל אדם עוד ופרסות בהמה לא תדלחם (שם לב יג). רַגְלִי עמדה במישור (תהל' כו יב). אל תבואני רֶגֶל גאוה (שם לו יב). ידיהם לא ימישון רַגְלֵיהֶם ולא יהלכו (שם קיה ז). עמדות היו רַגְלֵינוּ בשעריך ירושלם (שם קכב ב). רַגְלֶיהָ ירדות מות שאול צעדיה יתמכו (משלי ה ה). המיה היא וסררת בביתה לא ישכנו רַגְלֶיהָ (שם ז יא). אם הלכתי עם שוא ותחש על מרמה רַגְלִי (איוב לא ה). ותשכח כי רֶגֶל תזורה וחית השדה תדושה (שם לט יה). —  והובילו רַגְלֵי האדם אותו: הזאת לכם עליזה מימי קדם יבלוה רַגְלֶיהָ מרחוק לגור (ישע' כג ז). — ומחצה הרגל בדם: למען תמחץ רַגְלְךָ בדם (תהל' סח כד). — ואחזה הרגל בדרך: באשרו אחזה רַגְלִי דרכו שמרתי ולא אט (איוב כג יא). —  ומָטָה הרגל: לי נקם ושלם עת תמוט רַגְלָם (דבר' ל לה). כי אמרתי פן ישמחו לי במוט רַגְלִי עלי הגדילו (תהל' לח יז). השם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רַגְלֵנוּ (שם סו ט). אם אמרתי מטה רַגְלִי חסדך יי' יסעדני (שם צד יח). ועי' מוּט —  ובצקה הרגל: שמלתך לא בלתה מעליך וְרַגְלְךָ לא בצקה (דבר' ח ד). וארבעים שנה כלכלתם במדבר לא חסרו שלמתיהם לא בלו וְרַגְלֵיהֶם לא בצקו (נחמ' ט כא). —  ונלכדה הרגל: טבעו גוים בשחת עשו רשת זו טמנו נלכדה רַגְלָם (תהל' ט יו). — נטבלה הרגל במים: וכבוא נשאי הארון עד הירדן וְרַגְלֵי הכהנים נשאי הארון נטבלו בקצה המים (יהוש' ג יה). —  הטבעה הרגל בבץ: הסיתוך ויכלו לך אנשי שלמך הטבעו בבץ רַגְלֶךָ נסגו אחור (ירמ' לח כב). —  והגשו הרגלים לנחשתים: ידיך לא אסרות וְרַגְלֶיךָ לא לנחשתים הגשו (ש"ב ג לד). —  והתנגפו הרגלים: תנו ליי' אלהיכם כבוד בטרם יחשך ובטרם יתנגפו רַגְלֵיכֶם על הרי נשף (ירמ' יג יו). —  ונשכח מקום מני רגל: פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רָגֶל דלו מאנוש נעו (איוב כח ד). — ובתמונה, רגלים ממהרות לרוץ לרעה: לב חרש מחשבות און רַגְלַיִם ממהרות לרוץ לרעה (משלי ו יח). —  והיה רגלים לפִּסֵחַ, נשא והוליך אותו: עינים הייתי לעור וְרַגְלַיִם לפסח אני (איוב כט יה). —  ובצרוף אל שם תאר כגון קל ברגליו: ועשהאל קל בְּרַגְלָיו כאחד הצבים אשר בשדה (ש"ב ב יח). ותפש הקשת לא יעמד וקל בְּרַגְלָיו לא ימלט ורכב הסוס לא ימלט נפשו (עמו' ב יה). —  ונכה רגלים, מֻכה ולקוי ברגליו: וליהונתן בן שאול בן נכה רַגְלָיִם בן חמש שנים היה בבא שמעת שאול ויהונתן מיזרעאל ותשאהו אמנתו ותנס ויהי בחפזה לנוס ויפל ויפסח (ש"ב ד ד). ויאמר המלך האפס עוד איש לבית שאול  וכו' ויאמר ציבא אל המלך עוד בן ליהונתן נכה רַגְלָיִם (שם ט ג). — ובצרופים עם שמות עצם הנסמכים אל רגל, מצב רגלי אדם, מקום שרגליו נצבות: שאו לכם מזה מתוך הירדן ממצב רַגְלֵי הכהנים הכין שתים עשרה אבנים (יהוש' ד ג). ושתים עשרה אבנים הקם יהושע בתוך הירדן תחת מצב רַגְלֵי הכהנים (שם שם ט). —  מעגל רגלים: פלס מעגל רַגְלֶךָ וכל דרכיך יכנו (משלי ד כו). —  קול רגלים, קול הצעדים: כבא המלאך סגרו הדלת ולחצתם אתו בדלת הלוא קול רַגְלֵי אדניו אחריו (מ"ב ו לב). — עפר רגלים: והיו מלכים אמניך ושרותיהם מיניקתיך אפים ארצה ישתחוו לך ועפר רַגְלַיִךְ ילחכו (ישע' מט כג). —  אבק רגלים: יי' בסופה ובשערה דרכו וענן אבק רַגְלָיו (נחום א ג). —  הֲדֹם רגלים: כה אמר יי' השמים כסאי והארץ הדם רַגְלָי (ישע' סו א). רוממו יי' אלהינו והשתחוו להדם רַגְלָיו (תהל' צט ה). נאם יי' לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לְרַגְלֶיךָ (שם קי א). ויקם דויד המלך על רגליו ויאמר וכו' אני עם לבבי לבנות בית מנוחה לארון ברית יי' ולהדם רַגְלֵי אלהינו (דהי"א כח ב). ועי' הֲדֹם.  —  ושבר רגל: או איש אשר יהיה בו שבר רגל או שבר יד (ויקר' כא יט). —  מדרך כף רגל: אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רָגֶל (דבר' ב ה). —  מוֹעֲדֵי רגל, מעידת הרגלים: לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רָגֶל17  (איוב יב ה). —  מרמס רגלים, מִרְפַּשׂ רגלים: וצאני מרמס רַגְלֵיכֶם תרעינה ומרפש רַגְלֵיכֶם תשתינה (יחזק' ל יב). —  ובסמיכות רגל אל שם עצם אחר, רגל גאוה: אל תבואני רֶגֶל גאוה ויד רשעים אל תנדני (תהל' לו יב). —  מה נאוו על ההרים רַגְלֵי18 מבשר משמיע שלום (ישע' נב ז). הנה על ההרים רַגְלֵי18 מבשר משמיע שלום (נחום ב א). — ב) רגלים, בין רגלים, כלשון יפה במשמ' מבושים19, ברבים: ותקח צפרה צר ותכרת את ערלת בנה ותגע לְרַגְלָיו (שמות ד כה). ובשליתה היוצת מבין רַגְלֶיהָ ובבניה אשר תלד (דבר' כח נז). — ושער הרגלים : ביום ההוא יגלח אדני בתער השכירה בעברי הנהר במלך אשור את הראש ושער הָרַגְלַיִם וגם את הזקן תספה (ישע' ז כ). — ומימי רגלים20: הלא על האנשים הישבים על החמה לאכל את חריהם ולשתות את מימי רַגְלֵיהֶם21 עמכם (מ"ב יח כז; וכעין זה ישע' לו יב). — ג) בשמוש עם ב היחס כמלת יחס, ברגלי פלוני, במשמ' אחרי פלוני, בעקבותיו, hinter; derrière; behind: וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר צא אתה וכל העם אשר בְּרַגְלֶיךָ (שמות יא ח). ויזעק ברק את זבולן ואת נפתלי קדשה ויעל בְרַגְלָיו עשרת אלפי איש (שפט' ד י). ויבא גדעון הירדנה עבר הוא ושלש מאות האיש אשר אתו וכו' ויאמר לאנשי סכות תנו נא ככרות לחם לעם אשר בְּרַגְלָי (שם ח ד-ה). ועתה הברכה הזאת אשר הביא שפחתך לאדני ונתנה לנערים המתהלכים בְּרַגְלֵי אדני (ש"א כה כז). ויצא המלך וכל ביתו בְּרַגְלָיו וכו' ויצא המלך וכל העם בְּרַגְלָיו (ש"ב יה יו-יז). וישלח אליו בן הדד ויאמר כה יעשון לי אלהים וכה יוספו אם ישפק עפר שמרון לשעלים לכל העם אשר בְּרַגְלָי (מ"א כ י). וילך מלך ישראל ומלך יהודה ומלך אדום ויסבו דרך שבעת ימים ולא היה מים למחנה ולבהמה אשר בְּרַגְלֵיהֶם (מ"ב ג ט). —  ועם למ"ד היחס, לרֶגֶל, במשמ' זו: כי מעט אשר היה לך לפני ויפרץ לרב ויברך יי' אתך לְרַגְלִי (בראש' ל ל). יעבר נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לְרֶגֶל המלאכה22 אשר  לפני וּלְרֶגֶל הילדים (שם לג יד). ותמהר ותקם אביגיל ותרכב על החמור וחמש נערתיה ההלכות לְרַגְלָהּ (ש"א כה מב). מי העיר ממזרח צדק יקראהו23 לְרַגְלוֹ (ישע' מא ב). —  ובמ"ר לְרַגְלֵי, במשמ' זו: לפניו ילך דבר ויצא רשף לְרַגְלָיו (חבק' ג ה). —  ובתו"מ, גם  במשמ' הרגל האחורית של הבהמה: לא יכנס להר הבית וכו' באבק שעל רגליו (ברכ' ט ה). אין חמור יוצא וכו' ברצועה שברגלו ואין התרנגולין יוצאין וכו' ברצועות שברגליהם (שבת ה ד). לא יצא האיש בסנדל המסומר ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה (שם ו ב). כל שבעת הימים הוא זורק את הדם וכו' ומקריב את הראש ואת הרגל (יומ' א ב). מעשה שהיו  שנים שוין ורצין ועולין בכבש ודחק אחד מהן את חבירו ונפל ונשברה רגלו (שם ב ב). הפייס השני מי שוחט וכו' ומי מעלה איברים לכבש הראש והרגל ושתי הידים העוקץ והרגל וכו' (שם שם ג). כל המיסך את רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קדוש ידים ורגלים (שם ג ב). שפין את הסדקין ומעגילין אותן במעגילה ביד וברגל (מו"ק א י). היה דליל קשור ברגליו (של תרנגול) או שהיה מהדס ומשבר את הכלים משלם חצי נזק (ב"ק ב א). סמא את עינו, קטע את ידו, שבר את רגלו רואין אותו כאילו הוא עבד נמכר בשוק וכו' (שם ח א). היה עושה בידיו אבל לא ברגליו, ברגליו אבל לא בידיו וכו' (ב"מ ז ג). המוכר ראש בהמה גסה לא מכר את הרגלים, מכר את הרגלים לא מכר את הראש (ב"ב ה ה). המוצא שברי צלמים הרי אלו מותרים, מצא תבנית יד או תבנית רגל הרי אלו אסורים (ע"ז  ג ב). השוחט את המסוכנת וכו' עד שתפרכס ביד וברגל (רשב"ג, חול' ב ו). כל עוף החולק את רגליו טמא (ר' אליעזר בר צדוק, שם ג ו). ובחגבים כל שיש לו ארבע רגלים וכו' (שם שם ז). איזהו הזרוע, מן הפרק של ארכובה עד כף של יד וכו' וכנגדו ברגל שוק, ר' יהודה אומר שוק מן הפרק של ארכובה עד סוכך של רגל (שם י ד). בעל חמש רגלים וכו' ושרגליו קלוטות כשל חמור (בכורות ו ז). מעשר בהמה מצטרף כמלוא רגל בהמה רועה, וכמה היא רגל הבהמה במקור נדפס 'המבה' רועה ששה עשר מיל (שם ט ב במקור נדפס 'ט א'). השידה וכו' מודים אלו ואלו (ב"ש וב"ה) שאין עובי הרגלים ועובי לזבזים נמדד (כלים יח א). השלחן שניטלה אחת מרגליו טהור (שם כב ב). כסא של קטן שיש לו רגלים וכו' טמא (שם כז ה). מאתים וארבעים ושמונה אברים באדם, שלשים בפיסת הרגל (אהל' א ח). היה רכוב על גבי בהמה וארבע טליות תחת ארבע רגלי הבהמה טהורות וכו' היתה טלית אחת תחת שתי ידים, תחת שתי רגלים, תחת יד ורגל  טמאה, ר' יוסי אומר הסוס מטמא ברגליו והחמור בידיו שמשענת הסוס על רגליו ומשענת החמור על ידיו (זבים ד ז). בו ביום נמנו וגמרו על ערבת הרגלים שהיא משני לוגין ועד תשעה קבין שנסדקה שהיא טמאה מדרס, שר' עקיבא אומר ערבת הרגלים כשמה (ידים ד א). היה מתחיל במלאכה ואמר יבוא איש פלוני שידיו קלות ויתחיל בה, פלוני שרגליו קלות ויעבור לפנינו, הרי זה מדרכי האמורי (תוספת' שבת ו ג). אם היו רגליו מלוכלכות בטיט או בצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש (שם שם טז יט). לטובתי נשברה רגל פרתי (ר' ישמעאל בשם משל הדיוט, ספרי במד' קיט). (אמר משה לבני ישראל) יודע אני מה שתחת עקבי רגליכם וכו' (שם דבר' יד). היה נתון מן המודיעית ולפנים ורגליו רעות יכול יהא חייב ת"ל וחדל, יצא זה שלא חדל (ירוש' פסח' ט ב). ניטנפו רגליו מטבילן במים ואינו חושש וכו' הורי רבי אחא בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות24 עליו שמותר להרחיצן במים (שם יומא ח א). פסקו ההרים מלהיות בוצצין הרי הן כמי גביים, עד איכן וכו' עד כדי שייעשו כרגלי האווז (ר' תנחום בי ר' חייה, שם מו"ק א א). רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום לא יכנס (ר' חנינא, עירוב' נב:). כיפה ר"מ מחייב במזוזה וחכמים פוטרים, ושוין שאם יש ברגלה עשרה שחייבת במזוזה (יומ' יא:). למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי (הלל הזקן, סוכ' נג.). בלעם חיגר ברגלו אחת היה וכו' שמשון חיגר בשתי רגליו היה (ר' יוחנן, סוט' י.). ומה כנעני זה שלא דיבר בפיו ולא הלך ברגליו גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות, מי שעושה לויה ברגליו על אחת כמה וכמה (שם מו:). שמא רגליה נאות, רחבות כשל אווז (נדר' סו:). בשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו לרה"ר וכו' כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה (ב"ק ל.). ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו וכו' כולן נטולי טחול וחקוקי כפות רגלים היו (רב יהודה בשם רב, סנה' כא:). והק"ה נותן בו רוח ונשמה וכו' ודבור פה והלוך רגלים (ת"ר, נדה לא.). — *מֵי רַגְלַיִם, עי' הערה לעיל ועי' מַיִם — *ובצרופים שונים, עָקַר רגליו: בני חבורה שהיו מסובין לשתות ועקרו רגליהן לצאת לקראת חתן או לקראת כלה, כשהן יוצאין אין טעונין ברכה למפרע, חברים שהיו מסובין ועקרו רגליהם לילך לבית הכנסת או לבית המדרש כשהן יוצאין אין טעונין ברכה למפרע (פסח' קא:-קב.). או שהכישה במקל ורצתה לפניו כיון שעקרה יד ורגל קנאה (ב"ב עה:). ועי' א. עָקַר. — *מֵאַיִן הרגלים? וכבר היה ר"ש בן זומא יושב ותוהא, עבר ר' יהושע ושאל בשלומו פעם ושתים ולא השיבו, בשלישית השיבו בבהילות, א"ל, בן זומא מאין הרגלים25, א"ל מעיין הייתי, א"ל מעיד אני עלי שמים וארץ שאיני זז מכאן עד שתודיעני מאין הרגלים וכו' (מד"ר בראש' ב.). — *רגלי אדם מיוחדין לשם: מי שהיו פירותיו בעיר אחרת, עירבו בני אותה העיר לבוא אצלו לא יביאו לו מפירותיו, אלא אם כן היו רגליו מיוחדין לשם (תוספת' יו"ט ד ט). — דריסת רגל, עי' דְּרִיסָה. — קְפִיצַת רגל, עי' ב. קְפִיצָה. — *פשט את הרגל לפלוני: הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל תשב עד שתלבין ראשה (כתוב' יג ה). — *ופשט את רגליו ללכת: העובר לפני התבה וכו' פעם ראשונה יסרב, שניה מהבהב, שלישית פושט את רגליו ויורד (ת"ר, ברכ' לד.). ועי' פָּשַׁט. — *הקיף רגל על גב רגל: אמר לו (הקב"ה למשה בשעת מיתתו) הקף רגליך זה על גב זה, הקיף רגליו זה על גב זה וכו' (מד"ר דר' יא). — *כתת רגליו: אלו ת"ח שמכתתים רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה (ב"ב ח.). ועי' כָּתַת. — *הקל את הרגל: זה שהוא הולך לבית הכנסת צריך להקל את רגליו (רב הונא, ירוש' ברכ' ה א). ועי' א. קָלַל. — *התאבק בעפר רגליהן, התאבקו רגלים: יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם (יוסי בן יועזר איש צרידה, אב' א ד). לא נתאבקו רגליהם אלא כזה שהוא הולך מביתו לבית הכנסת (ר' נחמיה בשם ר' אבהו, מד"ר בראש' מג). — *שִׁכַּח או השבית את הרגל ממקום מן המקומות: אמרו (אנשי סדום) הואיל וכסף וזהב יוצא מארצינו אין אנו צריכין שיבא אדם אצלינו שאין באין אלא לחסרינו26, אמר להם המקום, בטוב שהשפעתי לכם אתם משכחין את הרגל מביניכם. אני אשכח אתכם מן העולם (תוספת' סוטה ג יב). — *רגל רמה: וחוטא ילכד בה, זה שהוא רואה את אשתו שהיא קולנית ורגלה רמה ופרוצה בשחוק ואינו מקנא בה, לפי שדרכן של בנות ישראל לא קולניות ולא רגל רמה ולא פרוצות בשחוק (מד"ר במד' ט). — *הרבה רגל, הרבה ללכת: רמז בתורה שלא תהא אשה מהלכת בשוק הרבה וכו' אבל אם הרבתה רגל והיתה יוצאת לשוק סוף באה לידי קלקל, לידי זנות (תנחומא בובר, בראש' יב, פו.). *ורגלי פלוני משמ' מקום שפלוני רשאי ללכת שם: הבהמה והכלים כרגלי הבעלים, המוסר בהמתו לבנו או לרועה הרי אלו כרגליו, כלים המיוחדין לאחד מן האחין שבבית הרי אלו כרגליו, ושאין מיוחדין הרי אלו כמקום שהולכין (ביצה ה ג). השואל כלי מחבירו מערב יום טוב כרגלי השואל, ביום טוב כרגלי המשאיל, האשה ששאלה מחברתה תבלין ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן (שם שם ד). הגחלת כרגלי הבעלים ושלהבת בכל מקום וכו' בור של יחיד כרגלי היחיד ושל אנשי אותה העיר כרגלי אנשי אותה העיר ושל עולי בבל כרגלי הממלא (שם שם ה). — *ובהשאלה, (יש) רגלים לדבר, יש סמך ויסוד להניח: נמצא (מת) משוקע בקרקע המערה, ירד להקר טהור, ליטהר מטומאת המת טמא, שחזקת טמא טמא וחזקת טהור טהור שרגלים לדבר (נזיר ט ב). מצא אחד בסוף עשרים אמה בודק הימנו ולהלן עשרים אמה שרגלים לדבר שאילו מתחלה מצאו נוטלו ואת תבוסתו (שם שם ג; אהל' טז ג). אונסו וספקו ושכבת זרעו (של הזב) טמאין שרגלים לדבר ( נזיר ט ד; זבים ב ב; וכעין זה ספרא ויס, מצורע, פרק זבים פרשה א). המכה את חברו ואמדוהו למיתה והקל ממה שהיה, לאחר מכן הכביד ומת חייב, ר' נחמיה אומר פטור שרגלים  לדבר (נזיר ט ד; וכעין זה סנה' ט א). התם יש רגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה, הכא מאי רגלים לדבר איכא (נדה ג.). — ובתמונה לבני אדם גדולים, כסא של שלש רגלים, כנוי לשלשת האבות, אברהם, יצחק ויעקב, וכסא של רגל אחת משה: אמר משה לפני הקדש ברוך הוא, רבונו של עולם, ומה כסא של שלש רגלים אינו יכול לעמוד לפניך בשעת כעסך, כסא של רגל אחת על אחת כמה וכמה (רבי אלעזר, ברכ' לב.). — *כלתה רגל מן השוק: מצותה (של נר חנכה) משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק (שבת כא:). — *בא הרוג ברגליו, חי: בבא הרוג ברגליו (אביי, ב"ק עד:). — *נתמוטטו רגליו: אלמלא שלש מקראות הללו נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל (ר' חמא ברבי חנינא, ברכ' לב.). —  *רגליו שפופות27 בארץ: שני תמידים שהיו ישראל מקריבין בחג היו מרכיבין אותן שני הוגנין והיו רגליהם שפופות בארץ (ר' הונא בשם ר' יוסי, מד"ר בראש' סה). — *כשאני עומד על רגל אחת: שוב מעשה בעכו"ם אחד שבא לפני שמאי אמר לו גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת (שבת לא.). — כון את רגליו: המתפלל צריך שיכוין את רגליו שנאמר ורגליהם רגל ישרה (רבי יוסי ברבי חנינא משום ראב"י, ברכ' י:). — *כִנס את רגליו, לא הלך לדרך, פזר את רגליו, הלך לדרך: דבר בעיר כנס רגליך שנאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו וכו' רעב בעיר פזר רגליך שנאמר ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה (ת"ר, ב"ק ס:). אם פזרת רגליך על העני ועל המצוה נתקיים עליך ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך (דא"ר ט). — *עמד על רגליו: אמר לו שמעון בן שטח, ינאי המלך, עמוד על רגליך ויעידו בך (סנה' יט.). אמרו עליו על רבי חנינא שהיה בן שמנים שנה והיה עומד על רגלו אחת וחולץ מנעלו ונועל מנעלו (חול' כד:). — *העמידו על רגליו: ואת כל היקום אשר ברגליהם, א"ר אלעזר, זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו (פסח' קיט.). — *לא היתה לרגל עמידה: אילו ניתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה (ר' ינאי, ירוש' סנה' ד ב). —  *רגלי העולם, כמו יסודי העולם: אמר רבן שמעון בן גמליאל, אל תהי מלגלג בדין שהוא אחד משלשת רגלי העולם, למה, ששנו חכמים, על ג' דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום, תן דעתך שאם הטיתה את הדין שאת מזעזע את העולם שהוא אחד מרגליו, רבנין אמרי קשה הוא כחו של דין שהוא א' מרגלי כסא הכבוד (מד"ר דבר' ה). — *לרגל פלוני בעקבותיו, בגללו, בשבילו28: בכל מקום שהצדיקים הולכים באה ברכה לרגלם וכו' ירד יעקב אצל לבן ברכה ירדה לרגלו שנאמר נחשתי ויברכני ה' בגללך, ירד יוסף אצל פוטיפר ברכה באה לרגליו שנאמר ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף, ירד יוסף אצל פרעה ירדה ברכה לרגלו וכו' (ספרי דבר' לח). — ובסהמ"א: קפחינהו קטע רגליהם, שלא ימצאו רגלים לדבריהם (רש"י, גיט' כט:). לרגלי, בעבור רגלי, כי דרך בני אדם לומר רגל טובה יש לפלוני, והטעם כי התברכת משעה שבאתי לביתך (ראב"ע, ברא' ל ל). מעולם לא ישב עמי אדם ופשטתי רגלי לפניו (ר"י א"ת, מבחר הפנינים לרשב"ג, שער מדות החמודות, 48). וזה הכל טעות ולא נמצא בתורה ולא בדברי החכמים דבר שיאמת אותו ולא רגלים שישען עליהם כלל (ר"ש א"ת, פרוש רמב"ם לאבות ד ה). קש הוא התבן הקשה, ר"ל רגלי השבלים (אברהם בדרשי, חותם תכנית, מוץ). ויש לפירוש זה רגלים בירושלמי (רמב"ן, חידוש' שבועות, כו). מאד תמהתי על דבריו מהיכן הרגלים29 דלא משתמע בשום מקום בגמרא שיהא כותי נאמן בעדות אשה שבויה (שו"ת הרא"ש כלל לב סי' ה). לחזור לבית המרחץ אחר הטבילה לא ידעתי מאין לאסור ומכבר שמעתי שיש אוסרים ולא ידעתי מאין הרגלים29 (ר"מ מרוטנבורג, שערי תשובה רפט). חזרתי על כל צדדין לדעת טעם הדיין וכו' ולא ידעתי מאין הרגלים (מרדכי, ב"מ תג). אדעתא דהכי חלקו מעיקרא שיתקן בעל העלייה את גגו שלא ירדו גשמים לתחתון, אבל התחתון אינו חייב כלל להעמיד רגל לעליון (לבוש, שותפ' בקרקע קסד א). אם תשים רגל א' מהמחוגה בנקודה א' ובו נח ושקט, וברגל השני מהמחוגה נרשום בסיבובה קו וכו' (ברוך משקלוב, עמודי השמים על קדוש החדש, ג:). בא ראובן וכו' ולקח סחורות מיעקב בהקפה וכתב לו שטר על דמיה ואח"כ פשט לו את הרגל והלך לארץ מרחקים וכו' (שו"ת תורת חסד לפרחייא סי' רעב). והוא (שר הצבא) פקד לאנשי חילו להתחקות על שרשי רגלי ולספור צעדי לבל אברח מפניהם (שולמאן, תולדות יוסף 74). — °ובמשמ' תחתית אף רגלי ההר: בתחתית ההר, לפי פשוטו ברגלי ההר (רש"י, שמות יט יז). אם מחמת המעלה הוחמה בעלותה מרגל ההר לראשו (הוא, ב"מ עח.). — ואמר הפיטן:לאלהי ישעי משני ברזל שועתי ומרגל עבטיט הצרחתי בקול (יוסי בן יוסי, אנוסה, שופרות, מוס' ב ראש השנה). — °ורגל של אות, כרע האות: ור"י אומר וכו' דהא דקאמר דמעורה היינו רגל ך' של שיטה עליונה בט' של שיטה שתחתיה (תוס' גיט' כ:, ד"ה ספר). — °ובית רגל, במשמ' גרב, פוזמק: ולא יעמוד בתפלה באפונדתו ולא בראש מגולה ולא ברגלים מגולות אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו בפני הגדולים אלא בבתי הרגלים (רמב"ם, תפלה ד ה). — °ורגל, במשמ' מדה, ארך רגל האדם, Fuss; pièd; foot: הנה מדת קומתך על דרך משל ז' רגלים ומדת צילך ט' רגלים (דוד גנז, נחמד ונעים יא, רפה). אורך גזעו (של העץ באאבאב) יו"ד עד י"ב רגל (ר"ש בלוך, שבילי עולם א, ד.). — °ורגל במשמ' מדה בחרוז, metrical foot; (Vers-) Fuss; pièd (métrrique):  האנשים האלה וכו' מחברים שירים של כמה מיני רגלים נאותים לזמר בעבודה האלקית (ר"ע מן האדומים, מאור עינים ב ס, קד.).  איזהו בעולם ספר נעים זמירות כספר תילים וכו' הלא הוא לפעמים רץ על דרך היאמ"בי ופעמים יורגש על ניגון האי"ליאקי ופעמים מתרחב כשיר הסא"פיקו ופעמים תלך בחצאי רגלים (שם שם). ערוך שירים במליצות נכבדות ספירת רגליהם ויתדותם (ר"מ ריאטי, מקדש מעט ב, יג). — °ורגל העורב30, שם צמח, עשב מן העשבים: וזכרו קצתם ברפואות הענין הזה עשב רגל עקעק וחושב אני שהוא רגל העורב והנה נאמר שאבוקרט אם זכר רגל העקעק וכו' (קאנון ג יו ב ו). — °שחור הרגלים, שם צפור: שחור הרגלים (שווארץ-פיסיגע "קאפשע", פינגווין) גדול כאווז קטן, משכנו קרוב לחוף תקוה טובה, את ביציו יאכלו שמה הרבה למעדנים (תולדות החיים, קפג). — °לרגל, במשמ' בגלל: ובעלי חיים לצורך האדם כי הוא המורכב האחרון הזך השלם וכו' אם כן הכל הוא לרגלו ולחברתו (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, נח, יב:). וכאלו אמר כי לרגל מלאכת תנועתו יקרא (הכוכב) צדק שיתנועע גם הוא עמו (ר"י מוסקאטו, נפוצות יהודה כט). — °ובפתגם, שקר אין לו רגלים31: נכנס שין ועמדה לפני הקב"ה אמרה לפניו רבש"ע רצונך שתברא בי את עולמך וכו' השיב הקב"ה ואמר לה לאו, אמרה לו למה, א"ל מפני ששוא ושקר שניהם נקראו בך ושקר אין לו רגלים אף את אין לך רגלים, אות שאין לו רגלים איך אברא בו את העולם (אותיות דר"ע נוס' ב, ביהמ"ד ילינק ג, 51). (ועד ארגיעה לשון שקר,) למעט רגע הוא כלה והולך שהשקר אין לו רגלים (רש"י, משלי יב יט).