קל לא נמצא.
— נִפע', *נֶעֱקַר, — נעשה עָקָר, נעשתה עקרה: ביקשו לעקור את הטבילה הזאת מפני נשי הגליל שהיו נעקרות מפני הצינה (ר' אחא בשם תנחום בדר' חייא, ירוש' ברכ' ג ד ). עכו"ם חס על בהמתו שלא תעקר (משמיה דרב, ע"ז כב:). — ובסהמ"א: גם יכולתי לומר תן דעתך שהן מרמין בך ולא היה פורש ממני אלא אמרתי אם איני כדאי שיבנה העולם ממני יבנה מאחותי ולכך נעקרתי1.
— הִתפ', *הִתְעַקֵּר, נתעקר, — כמו נִפע': ולמה נתעקרו האמהות וכו' שהקב"ה מתאוה לתפילתן ומתאוה לשיחתן (ר' חלבו בשם ר' יוחנן, מד"ר בראש' מה). מפני מה נתעקרה רבקה וכו' (ר' יהודה בר סימון, שם שה"ש, יונתי בחגוי הסלע). מפני מה נתעקרו אמהות כדי שיהנו בעליהן בנויין שבזמן שהאשה מקבלת הריון היא מתכערת ומתעבת (שם). — ובסהמ"א: הנה אמרו רבותינו ז"ל על עדה וצלה שבימים ההם היו נוהגים לבקש אשה יפה וכו' שתתעקר ולא תלד (ר"מ אלשיך, איוב כד כא).
— הִפע', הֶעֱקִיר, — עשה עקרה: מפני מה העקרתי אתכן (מד"ר שה"ש, יונתי בחגוי הסלע).
1 [מראה המקום נשמט מכ"י המחבר.] מדרש שכל טוב, בראש' ל', באבער תר"ס, עמ' 138