פ"ע, עָרַבְתָּ, עֹרֵב, עֹרְבִים, עֲרֹב, עָרְבֵנִי, אֶעֶרְבֶנּוּ — א) עָרַב דבר, עָרַב לפלוני דבר, היה עָרֵב, לקח עליו אחריות הדבר שאם אבד הדבר וכדומ' יהיה עליו להשיב, לשלם וכדומ', Bürgschaft leisten; porter garant; to become surety: אנכי אֶעֶרְבֶנּוּ מידי תבקשנו אם לא הביאתיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים (בראש' מג ט). כי עבדך עָרַב את הנער מעם אבי לאמר אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים (שם מד לב). דלו עיני למרום אדני עשקה לי עָרְבֵנִי (ישע' לח יד). עֲרֹב עבדך לטוב אל יעשקני זדים (תהל' קיט קכב). בני אם עָרַבְתָּ לרעך תקעת לזר כפיך וכו' עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך (משלי ו א-ג). רע ירוע כי עָרַב זר (שם יא יה). אדם חסר לב תקע כף עֹרֵב ערבה לפני רעהו (שם יז יח). לקח בגדו כי עָרַב זר ובעד נכרים חבלהו (שם כ יו). אל תהי בתקעי כף בָּעֹרְבִים משאות (שם כב כו). שימה נא עָרְבֵנִי עמך מי הוא לידו יתקע (איוב יז ג). — ב) עָרַב, נתן עֵרָבוֹן, verpfänden; mettre en gage; to pledge: ויש אשר אמרים שדותינו וכרמינו ובתינו אנחנו עֹרְבִים ונקחה דגן ברעב (נחמ' ה ג). — ובמדרש: מבקשין אתם שנערוב אתכם שאם אתם מפרישין מעשרותיכם כראוי אין עכברים אוכלין עוד אמרו לו אין ערב אותן והלכו העכברים ולא נראה עוד (מד"ר דבר' ג). אמרו אבותינו עורבים אותנו א"ל הקב"ה אבותיכם יש לי עליהם (שם שה"ש, משכני אחריך). א"ל (יוסף ליהודה) מפני מה לא ערבת את אחיך כשמכרתם אותו לישמעאלים (תנחומ' ויגש ה). — ובסהמ"א: ואותם שני אנשים אשר מארץ הגבלים מר שאול ומר יוסף אשר ערבו לי להוביל אגרותי אל אדוני המלך (מנחם בן סרוק, אגר' ר' חסדאי אל הכוזרי). רבונו ש[ל עול'] והלא לפניך ערבתי אתו (גנזי שכטר א, גינצבורג 240). והלא לפניך ערבתי אתו (גנזי שכטר א, גינצבורג 240). והשיב לי ראו' הדא חומוש מה ואני אערבם עים כסף צרוף ונצא מהן יפו... (שם ב, 273). ותלמוד זה שסדרנו וכו' כמו שערבנו על נפשנו למעלה וכמו שיתבאר לקורא בו (שם 408). כי האל יתעלה ערב לעמו על העבודה הנראית על האברים גמול נראה מהר בעוה"ז וכו' וכן ערב להם על העבירות הנראות הגלויות עונש נראה מהר בעולם הזה (ר"י א"ת, חו"ה, הבטחון ד). האומר לחבירו ערבת לי והוא אומר לא ערבתי או שאמר הערב ללוה אתה הרשיתני לערוב אותך וליתן והוא אומר מדעתך ערבת או לא ערבת כלל וכו' (רמב"ם, מלוה ולוה כו ח). האשה שלותה בשטר או ערבה בשטר חייבת לשלם אחר שנשאת (שם יב). — ואמר המליץ: הלא יום וליל ממנים אנשי חיל כערבי משאות ואם זמן יאריכו משפט יאריכו (מנחם בן סרוק, אגר' אל ר' חסדאי). ואתקע את כפי אל כף עופר כי הוא לבי עורב (רמב"ע, התרשיש ז סט). אמולה עד מתי תסעד לבוב חברים ערוב בעדה לבל תתמעד הודך גלה כסחתה להעד (גנזי שכטר ג, דודסון 91).

— פֻע' *עֹרַב, בינ' מְעֹרָב, מ"ר מְעֹרָבִים, מְעֹרָבוֹת, — שנעשה עָרֵב ומשכון: ואת ערובתם תקח תני רב יוסף דברים המעורבין בינו לבינה (כתוב' ט:). ובני אמוריי שהיו תמורות של אבותיהן וכן הוא אומר ואת בני התערובות שהיו מעורבותיהן של אבותיהן (מד"ר אסת' א).

— נִפע', °נֶעֱרַב, — כמו פֻע': למחקורת ריבות נפשות נערבות ודין ארבע אבות נזיקים נשמרים (רשב"ג, אמון יום זה, אזהר').

— הִתפ', °הִתְעָרֵב, נִתְעָרֵב, — כמו קל, נעשה עָרֵב: אם בא ראובן עם מערופיא ללוות משמעון ונתערב ראובן בשביל העובד כוכבים עבור הקרן והרבית וכו' (מרדכי, ב"מ שלג). וערב בשעת מתן מעות אפילו לא נתערב בהדיא וכו' חייב לשלם לו (לבוש חו"מ קכט ב). ראובן קנה שדה משמעון ועשה לו שטר ואמר לו שיעשה לו שטר גם על אשתו ולא היתה אשתו כאן ונתערב לוי בשבילו שלכשתבא שתעשה היא גם היא שטר עליה ובאה ולא רצתה וכו' (שם קלא יא). עבד או אשת איש שנתערבו לאחרים וכו' אין חייבן לשלם (אם קלב א ג).