ש"ז, — א) חוטי הארג שהֹלכים לרֹחב היריעה, מבעד לחוטי השתי, Einschlag d. Gewebes; trame; woof: והבגד כי יהיה בו נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים או בִשתי או בְעֵרֶב לפשתים ולצמר (ויקר' יג מז-מח; גם שם מט). ושרף את הבגד או את השתי או את הָעֵרֶב בצמר או בפשתים (שם כב; גם שם כא; שם כג; שם כז). — ובתלמו': השתי והערב מיטמאין בנגעים מיד ר' יהודה אומר השתי משישלך והערב מיד וכו' (נגע' יא ח). אפי' ערב שבה לא היה בו לא קשר ולא תיימת (ר' תנחומא, ירוש' שבת ז ב) . עלה כשל ערב ושני זרועותיו כב' חוטין של זהורית (ר' עמרם, נדה כה:).— ובסהמ"א: פי' עירין צמר שנותנין בראש הקנה שמוליכין בו את הערב שלא יצא הערב מן הקנה אלא על יד על יד (ערוך ערך נר). וטלית שהשתי פשתן והערב צמר גפן מה דינו (לנדא, האגור, ג:) —  ועם כנ': בגד ששתיו צבוע וערבו לבן ערבו צבוע ושתיו לבן הכל הולך אחר הנראה (נגע' יא ד). לוקחין מן הכובסין מוכין מפני שהן שלו ולא יסרוק את הבגד לשתיו אלא לערבו (תוספת' ב"ק יא יג). — *חוט של עֵרֶב: פירש ממנו (מן האדם) אבר שאין עליו בשר כראוי וכו' ר' יהודה אומר אם יש בו במקום אחד כדי להקיפו בחוט של ערב יש בו להעלות ארוכה (כלים א ה).  (בית קדש הקדשים) ממזבח הזהב ועד העזרות כחוט של שתי מן העזרות ועד מפתן הבית כחוט של ערב (ירוש' שקל' ו ב). איזו היא שיליה שאמרו כל שהוא דומה לחוט ערב וראשה תפוח כתורמס (שם נדה ג ד). — ובסהמ"א: יש לו לאורג עץ שראשו חד ושמו כרכר וכו' ושובט בו את החוטין ומקרב את הקנים שמבדילין בין שני חלקי חוטין העליונין והתחתונין וכו' ונפתח שער לירות ביניהן את חוט הערב (ערוך ערך שבט). וכדי שלא יפסד הבגד בהצטרף שתיו עם ערבו על כן אסר אלו שני המינים (ר"א הקראי, ג"ע,ענין טמאה וטהרה ו, קיט:). — ואמר המשורר: כמה תציקני לעת ערב עד אהיה ערב למול שתיה (רשב"ג, תוג[ה אשר נ]עדר, JQR. 1913, 65). אם יהיה ערב אנוש תם יהיה השכל שתי ירוץ בכל כח קנות חכמה וימאס לו שתי (רמב"ע, התרשיש י ל). משי חבר מהדבר הבין שתיו התום ערבו הנה כל שיר יקר כגוף נגדו אך הוא רוח קרבו (הוא, ילדי  ימים) . לבשי יחידתי כסות צדק ושימי האמת ערבך והישר שתי (חריזי, הענק רמג).  — ב) *ובהשאלה, רֹחב של דבר בנגוד לשתי, אֹרך: כל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב אינה מחיצה (ר' יוסי בר יהודה, עירוב' א י). כותל שבין שני מקואות שנסדק הערב מצטרף והשתי אין מצטרף (תוספת' מקוא' ה ו). סירוג שתי וערב מיתוח או שתי או ערב (חזקיה, ירושל' מו"ק א ח). — ותה"פ, לרחב: אם היו זרועין שתי זורען ערב ערב זורען שתי (רב אסי, שבת פה:). מאימתי תורמין את הענבים משהילכו בהן שתי וערב (ירוש' תרומ' ג ד). היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפיה גמום ופרסותיה חתוכות בודק בבשרה אם מהלך שתי וערב בידוע שהיא טהורה ואם לאו בידוע שהיא טמאה (רב חסדא, חול' כט.). כיצד קורעו וכו' קורעו שתי וערב וטחו בכותל (רב יהודה, שם קט:). — ג) °כנוי לצלב שהוא סמל הדת הנוצרית: שני משומדים אחין היו חקר החכם אחר אבותם מה גרם כשהיתה הגזירה אמרו הקהל מה נעשה אמר הרב ממני תראו  וכן תעשו לקח שתי וערב ונשא כדי שלא יהרגוהו גוים ואנסוהו עם בני עירו לכך נשתמדו בניו (ספ' חסידים תתתתשכב). וימצאו בה (בתבה) צלם זהב אחד כדמות אדם ובידו שתי וערב וידעו כי לו היה מתפלל בוקר וערב (ר"י זבארה, שעשוע'  ו, דודסון 62). שכל את ידיו אף כאן מדברים הנוצרים על צדיק עתק ואומרים שכיון לעשות שתי וערב וכה"ג טועים בהרבה מקומות (ר' ליפמן, ספר נצחון נה).