1, עורב, ש"ז, מ"ר עֹרְבִים, סמ' עֹרְבֵי, — א) עוף מעופות הטֹרפים ע"פ רֹב שחור הנוצות מאד, Rabe; corbeau; raven: וישלח את הָעֹרֵב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ (בראש' ח ז). את כל עֹרֵב למינו ואת בת היענה ואת התחמס ואת השחף ואת הנץ למינהו (ויקר' יא יה-יו). והיה מהנחל תשתה ואת הָעֹרְבִים צויתי לכלכלך שם וכו' וְהָעֹרְבִים מביאים לו לחם ובשר מ"א יז ד-ו. וירשוה קאת וקפוד וינשוף וְעֹרֵב ישכנו בה (ישע' לד יא). נותן לבהמה לחמה לבני עֹרֵב אשר יקראו (תהל' קמז ט). עין תלעג לאב ותבז ליקהת אם יקרוה עֹרְבֵי נחל ויאכלוה בני נשר (משלי ל יז). מי יכין לָעֹרֵב צידו כי ילדו אל אל ישועו (איוב לח מא). קוצותיו תלתלים שחורות כָּעוֹרֵב (שה"ש ה יא). — ובתו"מ: קרא עורב וא' לו צרח קרא עורב ואמר לו חזור לאחוריך הרי זו מדרך האמ' (תוספת' שבת ו (ז) ו). איזהו מנחש האומר נפלה מקלי מידי נפלה פת מפי וכו' וקרא לי עורב ונבח בי כלב וכו' (שם ז יג). ואת כל ערב ערב זה ערב שחור ואת כל ערב להביא ערב עמקי ועורב הבא בראש יונים למינו להביא את הזרזיר (ספרי דבר' קג). במי שמשחיר פניו עליהן כעורב (רבה, עירוב' כב.). במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ובני ביתו כעורב (רבא, שם). חצר אינה צריכה בדיקה מפני שהעורבין מצויין שם (הוא, פסח' ח.). תשובה נוצחת השיבו עורב לנח אמר לו וכו' (ריש לקיש, סנה' קח:). שלשה שמשו בתיבה וכולם לקו כלב ועורב וחם כלב נקשר עורב רק חם לקה בעורו (שם). אפילו אם מתכנשין כל באי העולם להלבין כנף אחד מן העורב אינן יכולין (מד"ר שה"ש, ראשו כתם פז). בא עורב אחד שמת לו אחד מחביריו לקח אותו וחפר בארץ וטמנה לעיניהם אמר אדם כעורב אני עושה (פדר"א כא). — ובסהמ"א: אנשים הרוצים להקיז באין שם להקיז ואגב שמתקבצין שם עורבים מחמת הדם עולין ומפסידין פירות האילנות (רגמ"ה, ב"ב כג.). וקראו אותה כולה עורב כלומר זו מונעת העורבים מלפרוח בגג ההיכל (ר"ח, שבת נז:). ידוע הוא כי העורב הקוסם מנבא הנבאי' הוא זה הלבוש שחורים (ר' קלונימוס, בעלי חיים ב ז). עורב הלילה וכו' עורב השדה וכו' עורב השחור וכו' עורב הערפל וכו' (שנהק, תולד' החיים קכח-ט). עורב הלוזים וכו' עורב הברושים וכו' עורב האלומות וכו' (שם קל). — *ומשל: לא לחנם הלך הזרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו (ר' אליעזר, ב"ק צב:). ואם ימצא עורב כולו לבן תמצא כשרה בנשים (פרקי רבנו הקדוש ד, הלקוטים, גרינהוט, סה.). — ובסהמ"א: כעורב אחרי אמו נכרך (Monatsschr. 1890, 409). כשתראה עורבים לבנים תראה שתי אחיות יושבות כא' (פלא יועץ קפא). והוא (העורב) אמיץ לב להתיצב גם נכח הטורפים הגדולים ממנו ערום ואוהב לגנוב בשר ומאכל וכו' ע"כ יאמרו המושלים גנב כהעורב (שנהק, תולד' החיים, קכח). — ואמר הפיטן: רחש ישנים כערב דם תבוסה כעורב קץ חש וקרב לעורר בתנין קרב (קיחת, יוצ' פרש' החדש). — ואמר המשורר: והברק אזי שחק מעופף כאלו הוא משחק על דברו אשר פרש כנפיו כעטלף ועפו עורבי שחק בשורו (רשב"ג, אני האיש). הה על שער ככנף ערב הושב פתע ככנף יונה מעשה חצים יעשה בלב או ממעשה חרב יונה (רמב"ע, התרשיש ה לז-לח). ערב כל גיל מלב כל דוד העת לנדוד קרא עורב (שם ז סד). —  עוֹרֵב הפרידה: ועמדתי עמו ימים לכלות שנותי אתו בנעימים עד צחק בינינו עורב הפרידה ונסעתי מאתו בנפש חרדה (ר"י חריזי, תחכמונ' ח). ומחר יקראו עורבי הפרידה ביני וביניך (הוא, מחבר' איתיאל כו). — ב) שם לקבוץ כוכבים: והשמינית החיה וכוכביו חמשה ועשרים והעשירית העורב וכוכביו שבעה (ראב"ע, ראש' חכמ' א). העורב תחת הבתולה בתוכו נכנס מאה כוכבים מגודל משונה (יאוועל, למודי הטבע, ט:).