קל לא נמצא. 

—  הִתפ', הִתְעָרֵב, הִתְעָרֶב-, הִתְעָרְבוּ, תִתְעָרָב, יִתְעָרַב, יִתְעָרְבוּ, — א) הִתְעָרֵב את פלוני, המרה אתו אם יוכל לעשות דבר מה, wetten;gager; to wager, bet ועתה הִתְעָרֶב1 נא את אדני המלך אשור ואתנה לך אלפים סוסים אם תוכל לתת לך רכבים עליהם (ישע' לו ח). — ובסהמ"א: זיל זכנהו כלומר התערב עמהם בדברי חכמה ועשה תנאי עמהם אם תנצחם שילכו עמך (רגמ"ה, בכור' ח:). — ב) הִתְעָרֵב בפלוני, בדבר, הכניס את עצמו לתוך פלוני, לתוך הדבר, sich mischen; se mêler; to mix oneself וַיִּתְעָרְבוּ בגוים וילמדו מעשיהם (תהל' קו לה). כי נשאו מבנתיהם להם ולבניהם וְהִתְעָרְבוּ זרע הקדש בעמי הארצות (עזר' ט ב). ובשמחתו לא יִתְעָרַב זר (משלי יד י). — ולפלוני: גולה סוד הולך רכיל ולפתה שפתיו לא תִתְעָרָב (שם כ יט). —  ועם פלוני: ירא את יי' בני ומלך עם שונים אל תִּתְעָרָב כי פתאם יקום אידם (שם כד כא-כב). ובתו"מ: נתערב אחד מהם בכל המינים הרי זה עובר בפסח (חלה א ב). שתי חבורות שנתערבו פסחיהן אלו מושכין להן אחד ואלו מושכין להן אחד (פסח' ט י). רוצח שנתערב באחרים כולן פטורין ר' יהודה אומר כונסין אותן לכפה וכל חייבי מיתות שנתערבו זה בזה ידונו בסקילה (סנה' ט ג). אפה בו את הפת אסורה בהנאה נתערבה באחרות כולן אסורות בהנאה (ע"ז ג ט). שלשה מקואות וכו' וירדו שלשה וטבלו בהן ונתערבו המקואות טהורין (מקוא' ו ג). תרומת חבר ותרומת עם הארץ שנתערבו כופין את עם הארץ ליטול חלקו (תוספת' דמאי ג ב). מעשה שנתערבו (לי) פירות טבולין בפירותי וכו' (רבי שמעון שזורי, ירוש' שם ה ט). מרכבו ארגמן זה הקב"ה וכו' והוא אורג את העולם שיצאו כולם למיניהם ולא יתערבו מין בשאינו מינו (מד"ר במד' יב). מה השמן הזה אינו מתערב בשאר משקין כך ישראל אין מתערבין באוה"ע (שם שה"ש א ג). הכותים אסורים לבוא בישראל מפני שנתערבו עם כהני הבמות (מסכ' כותים ב, קירכהיים). — ובסהמ"א: פירוש ערב הזמן שהצורות מתערבות ואינם נפרשות למראה העין (ראב"ע, אגר' השבת ג, קבוצ' קונטר'). ונאמר על אחד מהמלכים שהיה מתערב בין עבדיו ולא היה ניכר ביניהם (ר"י א"ת, חו"ה, הבטחון ד). כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע נתערבו בפרס ויון ושאר האומות (רמב"ם, תפלה א ד). נפש החוטאת תכשל בערבה ומתערב במענים שונים ב"ז ב"ס כט כ). — ואמר המשורר: לכן אשמח ויתעצב לבבי ותתערב רננה עם זעקה (ר"י אבן גיאת, נדיבותך רחבה).                 

— פִע', *עֵרֵב, — א) הכניס דבר בתוך דבר, בלל, בלבל, mischen; mêler; to mix, mingle אין מערבין פירות בפירות וכו' באמת ביין התירו לערב קשה ברך מפני שהוא משביחו אין מערבין שמרי יין ביין וכו' התגר נוטל מחמש גרנות ונותן לתוך מגורה אחת וכו' ובלבד שלא יהא מתכוון לערב (ב"מ ד יא-יב). ולא יהא (החנוני) מערב מים ביין מי כגלקייא בשמן וכו' (תוספת' ב"ב ה ו)). איזהו עיסת כלבים וכו' כל שעירב בה מורסן (ר"ש בן לקיש, ירוש' חלה א ט). לא יסוד אדם את ביתו בסיד ואם עירב בה חול או תבן מותר (ב"ב ס:). יין תפוחים של עכו"ם וכו' הנמכר בקטלואי אסור מפני שמערבין בו יין (ע"ז מ:). — ובסהמ"א: שלקח יין נסך ועירב ביינו של ישראל (תוספ' רי"ד, גיט' נב:). — *עֵרֵב זרע: שאין זרעו ניכר אחריו שהם מערבים זרעם בנשי חבריהם (מד"ר במד' יב). — ובסהמ"א: ועורב נקרא עורב שעירב את זרעו בכל צדדין מרוב זנותו (אלפא ביתא דבן סירא). — * עֵרֵב אותיות, נקֻדות: רבי ירמיה בריך קומי רבי זעירא המוציא לחם מן הארץ וקלסיה מה כרבי נחמיה שלא לערב ראשי אותיות (ירוש' ברכ' ו א). בכל כותבין וכו' כתב לא המטיף וכו' שלא עירב את הנקודות (ר' יודן בר שלום, שם גיט' ב ג). — ובהשאלה: ודברת בם עשם עיקר ואל תעשם טפילה שלא יהא משאך ומתנך אלא עליהם שלא תערב בהם דברים אחרים (ספרי דבר' לד). שאין מערבין שמחה בשמחה (ר' יהודה בשם שמואל, מו"ק ח:). — ובסהמ"א: מפני  שמערב שאילה בשבח ואפילו לערב שבח בשאילה ושבח בהודאה והודאה בשבח וכו' הרי זה מגונה (בן באבוי, גנזי שכטר ב, גינצבורג 553). — ב) *בהלכות שבת, שִתף וחבר שתי רשויות או שני תחומים או את התבשיל של יו"ט ושבת ועשה מהם אחד, עשה ערוב של חצרות, של תחומים או של תבשילים: הדמאי מערבין בו ומזמנין עליו וכו' (דמאי א ד). בכל  מערבין  ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח וכו' מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה (עירוב' ג א). בני חצר ובני מרפסת שעיריבו אילו לעצמן ואילו לעצמן וכו' במה דברים אמורים בזמן שהיו של רבים ועיריבו אלו לעצמן ואילו לעצמן או שהיו של יחידים ושכחו ולא עיריבו אבל אם היו של רבים ושכחו ולא עיריבו הגג והמרפסת והאכסדרא כולן רשות אחת הן (תוספת' שם י יב). חצר ובה דיורין עיריבו מותרין לא עיריבו אסורין (שם). בחצר שלא עיריבה היא מתני' (ר' ינאי, ירוש' שבת יז א). חריץ שבין שתי חצירות וכו' אפילו לא עיריבו (שם עירוב' ז א). אמרו לו שנים צא וערב עלינו לאחד עירב עליו מבעוד יום ולאחד עירב עליו בין השמשות וכו' (רבא, שבת לד.). — ובסהמ"א: למדנו ששמואל מעריב2 על כל נהרדעא ר' אסי ור' אמי על טברייא כולה (תלמידי רב יהודאי גאון, הלכ' פסוק' 8).       

— פֻע', *עֹרַב, בינ' מעֹרָב, מעורב. — א) שעִרְבוּ אותו, שנִתְעָרֵב: שתי נשים לזו שתי קנים ולזו שתי קנים פרח מזו לזו וכו' שאפילו הן מעורבות אין פחות משתים (קנים ב ב). ובפרסת החמור המעורבת בבקעה (מקוא' ה ו). כל המעורב למקוה כמקוה (שם ו א). אין המים מעורבין עד שיהיו מעורבין כשפופרת הנד (שם ו ב). אם היו ראשי שירות מעורבין נותן פיאה מאחת על הכל תוספת' פאה א ט). וכשהיו רואין שמחת בית השואבה לא היו (האנשים ונשים) מעורבין (שם סוכ' ד א). ולקח מדם הפר ומדם השעיר בזמן שהן מעורבין (ספרא אחרי פרק ד). לא היה שופר של קינים בירושלם מפני התערובת שמא תמות אחת מהן ונמצאו דמי חטאות מתות מעורבות בהן (ר' יהודה, ירוש' גיט' ז ד). של בית אבא היו לוקחין ציר בכסף מעשר  אמר לו שמא לא שמעת אלא כשקרבי דגים מעורבין בהם (ר' יהודה בן גדיש, עירוב' כז.). כל זמן שהיה חלקך מעורב בחלקנו היה חלקנו שמור מן רמה ותולעה (מד"ר קהל' א). מניחין בין שם לשם כדי שיהיו ניכרין ובאותיות כדי שלא יהיו מעורבין (מסכ' ספר תורה ב א, קירכהיים). כל מקום שנחשדו המעורבים פתוחה אסורה וסתומה מותרת (שם כותים ב).               —  ובהשאלה: לפיכך ב"ה אומר תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות (כלה רבת' י). ובסהמ"א: ומהיום ההוא והלאה לא דברה מרימי עם קיפרון אם המלך ועם שולמית אחותו (יוסיפון רפ). אהיה מעורב דעתו עמהם ולא אהיה מחרף ומכה (ספר חסידים תתתתשכד). נתבלבלו שפתם והיתה שפת כל אחד ואחד מעורבת מלשונות הרבה (רמב"ם, תפלה א ד). של חדשים הם לחות ואינם נטחנין היטב ונשאר הרבה קמח מעורב עם הסובין (רא"ש, תרומ' יא ד). והיה האש מקיף למעלה על המים והעפר המעורבי' והרוח מנשבת ותכנס בין האש והמים ותרחף על המים (ר' יוסף קארו, תולד' יצחק, א:). אבל אם שהא צריך שיהיה לשון המתנה מעורב בשלשתם (שו"ע חו"מ רפא ז). אבל כשיעורבו יחד טובות העולם הזה המגיעות לרשע עם הרעות והעונשים המגיעות לו בעולם הבא (ר"י אלבו, העקרים א ח). — ואמר המשורר: כי הדברים הטובים ברעים מעורבים החדוה במדוה והשמחה באנחה והששון באסון (ראב"ע, חי בן מקיץ, איגר 140). — ב) *שערבו אותו, שעשו בו ערוב: להיכן מצילין אותן לחצר המעורבת בן בתירא אומר אף לשאינה מעורבת (שבת טז ג).

 — נִפע', °נֶעֱרַב, — א) כמו פֻע' א) נִתְעָרֵב : מקום אשר יש שם נהרות כל סביבותיהם מתמוגגים במים ומתמוטטים וכו' ואיך תעמוד הארץ והיא נערבת במים (ר"י הדסי, אה"כ שעד יג). ב) כמו פֻע' ב), עשו עֵרוּב: עדתי הטה נא אזניך לתגבורת שלטי עליזים ערוב  הנערב להוצאת שבת תקון ערובים אשר תקנו חוזים (ר"י בר ראובן, אחסרה אתכם, אזהר').