*, פ"י, — עשה שיהיה ערום ומגֻלה: לעתיד לבא הקב"ה מערטלו (את השמש) ומהשתקו ומנרתקו ומלהט אותו ברשעים (ר' נתן, מד"ר קהל', וזרח השמש). — ואמר הפיטן: דביר קדשי ערטל וקרבני נבטל ותמידי ניטל (אלהי אזכרה, יוה"כ, כ"י בריט' מוז').

— הִתפע', *הִתְעַרְטֵל, נתערטל, — נעשה ערום: וידעו כי ערומים הם אפילו מצוה אחת שהיתה בידן נתערטלו הימנה (מד"ר בראש' יט). בא ליכנס לתיבה והיו רגליו מתערטלות1 (ילק' איוב כו). — ובסהמ"א: הלא דבר ידוע לכל ומפורסם שכבר נתערטלו הנפשות מן הגוף המת והניחוהו לרקבון (רמב"ן, שער הגמול, בסוף). ונקרא צבור תבואה שנדושה ערימה כמו ערמת חטים וכו' ע"ש שנתערטלה מן הקשים (רש"פ, יריעות שלמה א י, לא.). — ואמר הפיטן: אור יום הבא אמתיי יתערטיל ויניץ בגוים יבער ויבהל וילהט ותנץ (.Kahle, Masor. d. West, כב).

— פֻע', °עֻרְטַל, יְעֻרְטַל, יעורטל, — כמו הִתפ': בכבוד לשבח אז הוטל שבוע ירבוד כמוס ונעוה יעורטל בהיכל אומר כבוד (רסע"ג, באדני יצדקו, אזהר', קובץ מעשי ידי גאונ' קדמונים ב, 14).