ש"נ, — א) מעמד אדם עָרֹם, Blösse;nudité; nakedness: ותבאי בעדי עדיים שדיים נכנו ושערך צמח ואת ערם ועֶרְיָה ואעבר עליך ואראך והנה עתך עת דדים (יחזק' יו ז-ח). לא זכרתי את ימי נעוריך בהיותך עירם וְעֶרְיָה מתבוססת בדמיך היית (שם כב).והפשיטו אותך בגדיך ולקחו כלי תפארתך והניחוך עירם וְעֶרְיָה (שם לט). — ואמר המקונן: פצו מעשה עריה לנדיה פרשה ציון בידיה (ר"א הקליר, שבת סורו מני, קינ'). — ואמר המשורר: וגפן וכו' אשר נותרה ימי חרף וזרע מפרי עריה התמאס ויינה טוב ורב לשתות ולרויה (ר"ש הנגיד, הבמות פליליה). או בת שבע מעל הגג אראנה רוחצת עריה לא אתחיל על חשק תמר לא אחשוב רע על אוריה (עמנו', מחבר' ד).— ב) כמו עֶרְוָה1, במשמ' אבר המין: נפגם הזובן או עריה של נקבה במוקדשים נפגם הזנב מן העצם אבל לא מן הפרק (בכור' ו ה). — ומ"ר עֲרָיוֹת, עי' עֶרְוָה. — ובמשמ' זנות: ולא נפקד ממנו איש לערייה ולחטא (מד"ר שה"ש, כמגדל דוד).— ואמר הפיטן: למו השיבה נות יפיפיה לי איך תיסרוני ברמיה לערל וטמא תשגילוני עריה (ר' יוסף בר שלמה, אודך כי אנפת, יוצ' שבת א חנוכ').