°, ש"נ, — שה"פ מן א. עָרַג: עריגת האיל הוא קול וגם מצאנו העריגה ליתר הבהמות (דונש, על מנחם, ערג). ודונש שאמר כי עריגה לאיל ולא לאדם לא מלא דבריו (רי"ק, ספ' הגלוי, יג). ולשון עריגה לאיל כמו לשון געיה לשור ולשון שאגה ונהימה ונעירה לאריה (רד"ק, סה"ש, ערג). ומרוב עריגת נפשו עליך להסתופף בחצרות אהלך (בשמים ראש קיג).