ש"ז, סמ' עֶרֶל, עֲרַל, מ"ר עֲרֵלִים, סמ' עַרְלֵי, — א) מי שלא נִמּוֹל unbeschnitten; incicocis; uncircumcised: וְעָרֵל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה (בראש' יז יד). המול לו כל זכר וכו' וכל עָרֵל לא יאכל בו (שמות יב מח). כי עֲרֵלִים היו כי לא מלו אותם בדרך (יהוש' מ ז). — ובפרט כנוי לגוים שאין המילה נהוגה אצלם: ויאמר לו אביו ואמו האין בבנות אחיך ובכל עמי אשה כי אתה הולך לקחת אשה מהפלשתים הָעֲרֵלִים (שפט' יד ג). ועתה אמות בצמא ונפלתי ביד הָעֲרֵלִים (שם יה יח). ויאמר יהונתן אל הנער נשא כליו לכה ונעברה אל מצב הָׁעֲרֵלִים האלה (ש"א יד ו). כי מי הפלשתי הֶעָרֵל הזה כי חרף מערכות אלהים חיים (שם יז כו). ויאמר שאול לנושא כליו (במערכה עם הפלשתים) שלף חרבך ודקרני פן יבואו הָעֲרֵלִים האלה ודקרוני והתעללו בי (שם לא ד). אל תגידו בגת אל בשרו בחוצות אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלזנה בנות הָעֲרֵלִים (ש"ב א כ). עורי עורי לבשי עזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלם עיר הקדש כי לא יוסיף יבוא בך עוד עָרֵל וטמא (ישע' נב א). כי כל הגוים עֲרֵלִים (ירמ' ט כה). מותי עֲרֵלִים תמות ביד זרים (יחזק' כח י). — ובהשאלה, עֲרַל שפתים, ששפתיו כאלו יש בהן חתיכה יתרה שאינה מניחה לו לדבר בשגירות לשון: ואיך ישמעני פרעה ואני עֲרַל שפתים (שמות ו יב, גם שם שם ל). עֲרַל לב, בשר, שאינו רוצה לשמע ולקבל מָרוּת: או אז יכנע לבבכם הֶעָרֵל ואז ירצו את עונם (ויקר' כו מא). וכל בית ישראל עַרְלֵי לב (ירמ' ט כה). בהביאכם בני נכר עַרְלֵי לב ועַרְלֵי בשר להיות במקדשי לחללו את ביתי וכו' (יחזק' מד ז). כל בן נכר עֶרֶל לב ועֶרֶל בשר לא יבוא אל מקדשי (שם ט). — אזנו עֲרֵלָה, ממאן לשמע, להכנע: על מי אדברה ואעידה וישמעו הנה עֲרֵלָה אזנם ולא יוכלו להקשיב (ירמ' ו י). —  ובהשאלה, לאילן שלא נזמר: וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וכו' שלש שנים יהיה לכם עֲרֵלִים לא יאכל (ויקר' יט כג). — ובתו"מ: הערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה (יבמ' ח א). קונם שאיני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי עכו"ם קונם שאיני נהנה למולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי אומות עולם (נדר' ג יא). שחטו על מנת וכו' שיאכלוהו ערלים שיקריבוהו ערלים וכו' (זבח' ג ו). לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על ערל זר וכו' על מה נחלקו על ערל גוי (ר' יוסי בר' יהודה, תוספת' פסח' ז יג).  הכל כשרין לשחוט אפילו כותי אפילו ערל ואפילו ישראל משומד (שם חול' א א). ולא גזרינן ערל ישראל משום ערל נכרי (פסח' צב.). איזהו עבד ערל שמותר לקיימו זה שלקחו רבו על מנת שלא למולו (יבמ' מח:). הנבעלת לערל קשה לפרוש (רב הונא, מד"ר בראש' פ). — ובסהמ"א, ואמר המשורר: רחום הדרך ירשו ערלים במקום כרובים נתנו אלילים עד אלהי תסתיר ותעלים (ראב"ע, יחיד מרומם). נאסף יוסף ובניו נחמסו וערלים עול עליהם עמסו (הוא, אותות אל). — עֲרַל שפתים: אם היה רגיל מרבה בתחנה ובקשה ואם היה ערל שפתים מדבר כפי יכלתו והכל עת שירצה (רמב"ם, תפלה א ג). — ואמר המשורר: רב לך ערל שפתים עד אן תמלל אלה (ראב"ע, אותות אל). — ובמשמ' גוי, נכרי, שאינו יהודי: הנני ראובן צועק על שמעון על סוס אחד שהיה ממושכן בידינו והפקיד אותו לערל אחד לשמרו ובא לוי ואמר אל הערל שישאיל לו את הסוס וכו' הנני שמעון משיב כי ודאי הסוס הפקדנו ביד ערל אחד ובא לוי ושאל הסוס מן הערל ובא אלי הערל שלא יקשה בעיני כל[כך] טובת הנאת לוי (ר"ת, ספ' הישר פח). ובעוד שהיה שוקל העופרת לתת לראובן בא מועד חג השבועות ואמר שמעון לערל אחר שהיה חייב לו עופרת להוליכו למקום המיוחד הנזכר בימי החג ואומר הערל שלא סר מכל אשר צוהו שמעון וכו' (ר"א ששון, תורת אמת, שו"ת צה).