ש"ז, סמ' עָרְלַת, כנ' עָרְלָתוֹ, עָרְלָתָם, עָרְלַתְכֶם, מ"ר עֲרָלוֹת, סמ' עָרְלוֹת, כנ' עָרְלֹתֵיהֶם, — עור ראש הגויה, Vorhaut; prépuce; foreskin: לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את אחתנו לאיש אשר לו עָרְלָה כי חרפה הוא לנו (בראש' לד יד). ונמלתם את בשרכם עָרְלַתְכֶם והיה לאות ברית ביני וביניהם (שם יז יא). וערל זכר אשר לא ימול את בשר עָרְלָתוֹ ונכרתה הנפש ההוא מעמיה (שם יד). וימל את בשר עָרְלָתָם וכו' ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמלו בשר עָרְלָתוֹ וישמעאל בו בן שלש עשרה שנה בהמלו בשר עָרְלָתוֹ (שם כג-כה). ותקח צפרה צר ותכרת את עָרְלַת בנה (שמות ד כה). וימל את בני ישראל אל גבעת הָעֲרָלוֹת (יהוש' ה ג). אין חפץ למלך במהר כי במאה עָרְלוֹת פלשתים (ש"א יח כה). ויך בפלשתים מאתים איש ויבא דוד את עָרְלֹתֵיהֶם (שם כז). ופקדתי על כל מול בְּעָרְלָה (ירמ' ט כד). — ובתו"מ: שאין הערלה קרויה אלא לשם עכו"ם (נדר' ג יא). מאוסה הערלה שנתגנו בה הרשעים (ראב"ע, שם). יוצא דופן ומי שיש לו שתי ערלות וכו' מחללין עליו את השבת (שבת קלה:). נמשכה ערלתו (של נבוכדנצר) שלש מאות אמה והיתה מחזרת על כל המסיבה כולה (שם קמט:). הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר (פסח' צב.). בשעה שמל אברהם אבינו את עצמו ובניו ובני ביתו עשה ערלותיהן גבעה וזרחה עליהן החמה והתליעו (ר' אבהו או ר' לוי, מד"ר שה"ש, עד שיפוח היום). — עָרְלַת הגוף: התהלך לפני והיה תמים אם ימול מן האוזן אינו תמים וכו' מן הלב אינו תמים וכו' הוי אומר זו ערלת הגוף וכו' (ר' עקיבה, שם בראש' מו). — ובסהמ"א: ערלה זו אין לך מתלעת ומבאשת [כאבר זה באדם] והן מלין את בניהן ומנקין את עצמן (גנזי שכטר א, גינצבורג 4). וכל מי שהעורלה בבשרו גיהנם פותחת פיה ובולעת אותו (שם 221). ומצאתי עוד לרבותינו ז"ל שאמרו שלא שימש אברהם בשרה בעוד ערלתו בו כי לא קבלה אותה הצדקת טיפה מצד הערלה כי הערלה מאוסה וטמאה מכל טמאות שבעולם (הרקנטי, אבן יקרה, פי' התורה א, כב:). — עָרְלַת הגרון, לְהָאָה, Zäpfchen; luette; uvula: כשנפלה ערלת הגרון של תינוק משימה החיה אצבעה בפיו ומסלקת אותה הערלה (ערוך ערך אסובי). ומותר להעלות אזנים בשבת וכו' אסטומכא דליבא וכן ערלת הגרון אבל מה שנהגו להעלות ערלת הגרון במשיכת השיער וכו' (ר' צדקיה בר' אברהם הרופא, שבלי הלקט, שבת קיז). — ובהשאלה, אילן שלא נזמר ולא הוחל לאכל פריו: וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם עָרְלָתוֹ את פריו שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל (ויקרא יט כג). — ובמליצה, עָרְלַת הלב: ומלתם את עָרְלַת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד (דבר' י יו). — ובמשנה: הנוטע ברשות הרבים וכו' והעולה מאליו חייב בערלה (ערל' א ב). המעמיד בשרף הערלה אסור (ר' אליעזר, שם ז). נוטעין יחור של ערלה ואין נוטעין אגוז של ערלה (ר' יוסי, שם ט). — ובסהמ"א: תחת אלו שאמרנו יש רוחות טמאים ונקראים ערלה והם זמורי ערלה וענפי ערלה (ר"א די וידאש, ראש' חכמ' יג). — *ושם של מסכת בסדר זרעים.