ב. עִרְעוּר

°,  ש"ז, מ"ר עִרְעוּרִים, שה"פ מן ב. עִרְעֵר, —  שפשוף והדחה ע"י נוזל: ובתנאי שנכווין להגיר המותרות מגופם וכו' ולנקות הראש בערעורים  ובלעיסות בקצת העתים (פרקי משה לרמב"ם ג).  ערעור לזה מיץ תפוחים מתוקים וכו' יעורב יחד ויערער (נרבוני, או"ח בקדחת שלישית, כ"י ביהמ"ד שכטר).  ובזה נכינה למרות חפצנו מקומות חדשים מאד יפים לגידול המתגים הנשארים וכו' אחרי כל המשיחות הצריבות והערעורים (יצחק טובים, הדיפתיריה, 29).