*, ש"נ, — א) שה"פ מן א. עָרַף: כל היום כשר לקריאת המגילה וכו' ולעריפת העגלה ולטהרת המצורע (מגיל' ב ה). זקני אותה העיר רוחצין את ידיהם במים במקום עריפתה של עגלה ואומרים וכו' (סוט' ט ו). סמיכת זקנים ועריפת עגלה בשלשה (ר' שמעון, סנה' א ג). אין לי אלא זריקת דם והקטר חלבים מנין יציקות וכו' השקאת סוטה ועריפת העגלה וכו' ת"ל בני אהרן כל עבודה שבבני אהרן (תוספת' דמאי ב ז). אין מקדדין לא בעדי הלוים ולא במקום עריפה בנחל (ר' חסדאי, ירוש' סוט' ה ו). ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל על מקום עריפתה של עגלה (ספרי דבר' רט). שנאמר יערף כמטר לקחי ואין עריפה אלא הריגה שנאמר וערפו שם את העגלה בנחל (תענ' ז.). מודה רבי שמעון לאחר עריפה שהוא אסור (רבה בר אבוה, בכור' י:). — ובסהמ"א: הכריתה נעשית בעור החופה את העטרה נקראית מילה וכגון עריפה חבורה פצע וכו' (ר"א הקראי, ג"ע, שמיטה ט, פז::). אסור להשתתף עמו (עם הכנעני) כדי להפקיע את קדושתו הואיל ואפשר בפדיה או בעריפה (ר' אהרן בר' זרח, צדה לדרך א ה ב). — ב) שה"פ מן ג. ערף: ואין עריפה אלא לשון כנעני כאדם שהוא אומ' לחבירו ערוף לי את הסלע הזה ואין עריפה אלא פרוט לי (מדר' תנאים לב ב). — ג) °שה"פ מן ב. עָרַף: כי הסחיפה כשכיבה וכדליפה וכרעיפה וכעריפה (דונש תשו' והכרע' ר"ת, 77). אף בעריפת טל לבד היא ארץ דגן ותירוש (נוה שלום, אבישלום י ג, קעח.). — עֲרִיפַת הדם: כן יוצא מהנחירים מותרי הדם והוא עריפת הדם (ר"מ אלדבי, ש"א ד, מז:). ופעמים יהיה לטוב כמו עריפה שתקרה בקדחת שורפת וחולי מורסת הראש על הנקיון או מהכאת הראש (שם). ואמנם פעמים תהיה עריפת הדם מהנחירים לרע והיא ההווה מפני חום חזק שיהא בתוך הגוף (שם).