פ"ע, עָשַׁנְתָּ, יֶעֱשַׁן, יֶעְשַׁן, יֶעֱשָׁנוּ, — עלה ממנו עָשָׁן, העלה עָשָׁן, rauchen; fumer; to smoke: והר סיני עָשַׁן כלו מפני אשר ירד עליו יי' באש (שמות יט יח). המביט לארץ ותרעד יגע בהרים וְיֶעֱשָׁנוּ (תהל' קד לב). יי' הט שמיך ותרד גע בהרים וְיֶעֱשָׁנוּ (שם קמד ה). — ובהשאלה, עָשַׁן אפו, חרה, כָעס: לא יאבה יי' סלח לו כי אז יֶעְשַׁן אף יי' וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה (דבר' כט יט).  למה אלהים זנחת לנצח יֶעְשַׁן אפך בצאן מרעיתך (תהל' עד א). — ועשן סתם, במשמ' זו, עָשַׁן בדבר פלוני, כעס עליו: יי' אלהי צבאות עד מתי עָשַׁנְתָּ בתפלת עמך (שם פ ה). — ובמדר': כל מי שנותן עיניו עושנות וצרות בתלמידים בעה"ז מתמלא חופתו עשן לעולם הבא (מד"ר במד' כא). — ובסהמ"א: ועשנו כותלי הבית מחמת האש שהדליקו בבית (טוחו"מ, אונאה רלב ה). והנה עושנות אותו (את הטאבאק) בכלי מקטרות מפוארים (גוטלובר, ממצרים של פרנקל 146). —  ואמר המשורר: ויעל מצלעי אש ולא אכלו רק יעשנו עיני כאודים (רשב"ג, אהה לי מזמן). שחקים בחזותם עשנו חליי ודמעי הם אשר יאמנו (רמב"ע, אם אהלי נודי). — ואמר הפיטן: בם לרצות הקדימו אלהים ונרצה לכם ואל בכם ובבניכם יעשן אפו עשון (יחידה, סליח' ר"ה, סמא"צ, תמב.). — ובינ' פעו' נק': נותרה כסוכה נתנודדה כמלונה שרופה באש כסוחה עשונה (נצבה יונה, שם, תמה.).

— פִע', *עִשֵּׁן, — עשה שיעלה עשן, הקטיר: מיבלין מפרקין מאבקין מעשנין עד ראש השנה (שביע' ב ב). פרטסקאות מעשנין מערב יום טוב וכשאורחין נכנסין היו פותחין אותן (תוספת' יו"ט ב יד). מאבקין עושה לה אבק מעשנין מתנינן לה (ירוש' שביע' ב ב). המעשן המתלע הקוטע הסך וכו' (שם שבת ז). הצולה והמטגן השולק והמעשן כולהן משום מבשל (שם). מניין שאין מזבלין ואין מפרקין ואין מארקין ואין מעשנין באילן ת"ל וכו' (מו"ק ג.). עישינו עלינו בית עישינו עלינו מערה הוא מת ואני נצלתי אינה נאמנת (יבמ' קטו.). אדם שנכנסה בו רוח תזזית וכו' מביאין עיקרין ומעשנין תחתיו ומרביצין עליו מים והיא בורחת (פסיק' דר"כ ד, בובר). והיו נשיו (של עשו) מעשנות ומקטרות לעבודה זרה שלהם (תנחומ' תולד' ד). — ובמשמ' עשה פיח: כל השמנים יפין לדיו וכו' איבעיא להו לגבל או לעשן (שבת כג.). — ובסהמ"א: כדרך שאנו עושין במים לעשן שמעשנין כלי זכוכית בעשן השמן עד שנשחרין במקור נדפס 'שנשארין' ומגרדים אותה שחרורית ומשימין בדיו (ערוך ערך גבל). דג שמלחו עכו"ם ופירות שעישנן עד שהכשירן לאכילה הרי אלו מותרין (רמב"ם, מאכל' אסורות יז יז). לכאב השנים ישים עליו שומים כתושים וכו' או יעשנהו בלבונה או בזרע בצלים (ר"מ אלדבי, ש"א ד, נא:). להתבודד בירכתי הספינה ולחשוב מחשבותיו לעשן לישן וכו' (גוטלובר, ממצרים של פרנקל 3). — ואמר הפיטן: וכחתי צריך לעשן ידעתיך לאפוד ולחשן צוארך כמגדל השן (משלם בר' קלונימוס, אודך כי עניתני, יוצ' ב פסח). ועשן לפניהם קטרת סממנים וינחם אל מחוז חפצם שאננים (אמץ גבורותיך, יוצ' אחר' פסח). באו אכן פריצים ללשן בחרי אף המלך לעשן (ר' יוסף בר' שלמה, אודך כי אנפת, יוצ' שבת א' חנוכ'). פרז בין בדים מחתתו ועישן ויכסו צללים (רסע"ג, אלהים יה, Elbog., Stud. 125). טרם עישן רוקח בשתיית אבן פלל (רשב"ג, שם 138). צק ושם מחתה ועישן דקה (שם 163). 

— פֻע', *עֻשַּׁן, רק בינ' מְעֻשָּׁן, מעושן, נק' מְעֻשֶּׁנֶת, מעושנת, מ"ר מְעֻשָּׁנִים, מעושנים, מְעֻשָּׁנוֹת, מעושנות, — שעִשְּׁנוּ אותו: אין מביאין לא מתוק ולא מעושן ולא מבושל ואם הביא פסול (מנח' ח ו). אחוזת הדם והמעושנת1 והמצוננת וכו' כשרה (חול' ג ה). ענבים מאונקות ומעושנות אין מביאין (ירוש' ביכור' א ג). הגודר מן המבושל מהו שיהא מותר מן המעושן וכו' (שם נדר' ו א). רבנין דקסרין שאלון מעושן מהו שיהא בו משום בישולי גויים וכו' (שם). — ובסהמ"א: אבל בימות החמה יהיה האויר כאלו הוא מעושן מפני האבק ויראה הירח קטן (רמב"ם, קדוה"ח יח ב). וענבים מאובקות ומעושנות לא נתקדשו (הוא, ביכור' ב ג). מליח אינו כרותח בגזירה זו והמעושן אינו כמבושל (הוא, מאכל' אסור' יז יז). צלי או שלוק או כבוש או מעושן ואפילו מין דגים קטנים (הלבוש או"ח תקכז ה). — ואמר המליץ: בשר מבאיש ונושן ומאכל מעשן (ר"י חריזי, תחכמונ' מו). 

— הִתפ', *הִתְעַשֵּׁן, — עִשֵּׁן את עצמו, נעשה מְעֻשָּׁן: נותנין מגמר תחת הכלי' מערב שבת והן מתעשנין והולכין בשבת (ירוש' שבת א ג). אין מכבין את הבקעת כדי לחוס עליה ואם בשביל שלא יתעשן הבית או הקדירה מותר (ביצ' כב.). נסכים שמא יתעשנו ועולת העוף שמא תמות בעשן (ר' יוחנן, זבח' סד.). הקינקל הזה כמה כלים ניתנין עליו ואת נותן מוגמר תחתיו וכלם מתעשנים (רבי לוי, מד"ר דבר' י). כשנכנס עשו מצא יעקב שהוא עומד ומבשל ועיניו מתעשנות (מדה"ג שכטר, בראש' כה לא). — ובסהמ"א: בהמה שנתעשנה בעשן וכו' ושחטה וכו' (והזהיר, ויקר' מו). ראה משה שאפם מתעשנת לנגדו נשא עיניו למרום (מחז' ויטרי 325). ואין מכבין את האש כדי שלא תתעשן הקדרה או הבית (רמב"ם, יו"ט ד ו). שמא יתעשן המים והיין או שמא ימות העוף בעשן המזבח (הוא, מעשה הקרבנות ז יא). ואם הוא מכושף יתעשן בעשן של מת (ר"מ אלדבי, ש"א ד, סו.). במגפה ריח רע יתעשן מחורי הגוף כמו כן סרוחים על מטותם חולאים האלו (ר"ט כ"ץ, מעשה טוביה, בית חדש ג יא). ממהרין לצאת וכו' כדי יתעשן הבית והקדירה (מסכ' פורים, אין קורין). — ואמר הפיטן: אש בער ומתעשן עת נער ועת ישן ואכל ושבע ודשן (ר"י בן ראובן, פחדתי מיצרי, שער השיר 59). זרם מי מעין ויין ישן להנסיכה נסך ולהתעשן וגמר לבר להשליך בתוך הכבשן (לקו"ק נספח' 19). 

— נִפע', °נֶעֱשַׁן, — כמו הִתפ': לולי שאתו פני עוכר בעוכרים ובעשנו נעשן (יצחק) והכהה מאורים (ר' שמעון בר יצחק, שעשוע יום יום, יוצ' ב שבוע'). 

— הִפע', °הֶעֱשִׁין, פ"ע, —  כמו קל, העלה עשן: כי לשון פעל הוא העשין כלו (רשב"ם, שמות יט יח). —  ופ"י, כמו פִע': המעשין את הפירות עד שהכשירן ה"ז ספק (רמב"ם, מעשר' ה יד). הטאבאק לא יעשינו אף לא יריחון אבל האפיו"ם ילעסו (ר"ש בלוך, שבי"ע ב, יג.). הטאבאק יעשינו מאד (שם, כז.). 

— הָפע', °הָעֳשָּׁן, הועשן, הועשנה, — כמו פֻע': איכה באוד הועשנה ותו[א]ר שושנה נשתנה ואור [הלבנה] מאד שו[נה] ומחדשים קינות בכל שנה (גנזי שכטר ג, דודסון 152).