עשֶׁף
* 1, עושף, ש"ז, — הצד העליון החד והרחב של הקרדם, בהבדל מן בית בקוע, הצד היורד והמתעגל של הקרדם: קורדום שניטל עושפו2 טמא מפני בית בקועו ניטל בית בקועו טמא מפני עושפו2 נשבר מקופו טהור (כלים יג ג). קרדום שעשאו מן הטמא ועשפו3 מן הטהור טהור עשאו מן הטהור ועשפו3 מן הטמא טמא (תוספת' שם ב"מ א ג).
1 [בארמ': עושפא, עשפא; וכן בת"י במקום מחרשתו, למחרשות (ש"א יג כ-כא). ובערב' אִשְׁפַי اشفى, ועי' בפרוש רה"ג, רמב"ם ור"ש, ובסה"ש לריב"ג ערך חרש, ועי' גם בִּקּוּעַ, מָקוֹף.]
2 בכ"י פרמה מנֻקד: עוּשְׁפּוֹ.
3 [כך בדפו', וכך הגרסה ברמב"ם הלכ' כלים יב ו, ואצל צוק"מ: ועשהו.