עָשַׁשׁ
קל לא נמצא.
— הִתפ', *הִתְעַשֵּׁשׁ, — התחזק, התעמל והתגושש: לגבור שנכנס במדינה ולא היו יודעים מה כחו אמר להם פקח אחד מאבנא דההוא מתעשש1 אתון יודעין מה כחו (מדר' תהל' יט א).
— נִפע', °נֶעֱשַׁשׁ, — שעששו אותו, שיסדו אותו, ואמר הפיטן: בנינו על תהו השית בהו שם לממש ועב נעששית שמים וארץ בראשית ברא אלהים (ר' אהרן הקטן, קונט' הפיוט' ס).
1 [בהוצ' בובר: מתגושש, וכן בילק' תהל' תרעב; ועי' הערת בובר.]