יַעְשׂר, פ"י, — לקח את החלק העשירי, המעשר, den Zehnten nehmen; prender la dime, décimer; to tithe : וזרעיכם וכרמיכם יַעְשׂר ש"א ח יה-יז.

— פִע', עִשֵּׂר, מְעַשְּׂרִים, עַשֵּׂר, אֲעַשְּׂרֶנּוּ, תְּעַשֵּׂר, — הבדיל את המעשר, כמו קל:  וכל אשר תתן לי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לך בראש' כח כב.  עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר את כל תבואת זרעך דבר' יד כב.  והם הלוים הַמְעַשְּׂרִים בכל ערי  עבדתנו נחמ' י לח.  — ובתלמו':  גבאי צדקה בש"א נותנין את המעושר לשאינו מעשר ואת שאינו מעושר למעשר דמאי ג א.  תינוקות שטמנו תאנים לשבת ושכחו לעשרן לא יאכלו למוצאי שבת עד שיעשרו וכו' ר' יהודה אומר אף הלוקט את הכלכלה לשלוח לחבירו לא יעכל עד שיעשר מעש' ד ב.  שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה עשרתן ערבתן הדליקו את הנר וכו' אין מעשרין את הודאי וכו' אבל מעשרין את הדמאי ומערבין וטומנין את החמין שבת ב ז.  עשה לך רב והסתלק מן הספק ואל תרבה לעשר אומדות ר' גמליאל, אבו' א טז.  מקצתן מעשרין ומקצתן אינן מעשרין רעב של בצורת באה שם ה ח.  היה לו באמצע מביא ומעשרן באמצע בכור' ט ב.  אינו נאמן לומר לו עישרתי ואינו נאמן לומר לו לתוך ביתי אני מכניסן ירוש' ונעשר' ב א . — ואמר הפיטן:  פרח משבטיו לשרתך עשרת תמור עשרו לך הונו במצבת ר' יוסי בן יוסי, אתה כוננת. —  ובמשמ' °עשה עֲשָׂרָה, אמר שהוא עֲשָׂרָה:  ולפיכך אודיעך שבעלי הקבלה הספירות חשבו לייחד השם ולברוח מאמונת השלוש ועשרוהו וכו' מקצת בעלי הקבלה מאמינים ואומרים כי האלוהות עשר ספירות והעשרה הם אחד ר"א אבולעפיא, גנזי הקבלה, ילינק 19.

— הִפע' הֶעֱשִׂיר, רק מק' לַעְשֵׂר, בַּעְשֵׂר1, — כמו פִע':  כי תכלה לַעְשֵׂר את כל מעשר תבואתך וכו' דבר' כו יב.  והיה הכהן בן אהרן עם הלוים בַּעְשֵׂר הלוים נחמ'י לט.

— פֻע', *עֻשַּׂר, רק בינ' מְעֻשָּׂר , מעושר, — שֶעִשְּׂרוּ אותו:  לא סקרו בסיקרא ולא מנאם בשבט או שמנאם רבוצים או עומדים הרי אלו מעושרים וכו' קפץ אחד וכו' מן המעושרים לתוכן כולן ירעו עד שיסתאבו בכור' ט ז.  לא ישמש חבר במשתה עם הארץ ולא בסעודת עם הארץ אלא עם כן היה הכל מתוקן ומעושר מתחת ידו ירוש' דמאי ב ב.  — ובחכמת השעור, °שטח בעל עשר צלעות:  והשטח המרבה צלעים נחלק למינים רבים מהם מחומש והוא אשר צלעותיו חמש ומהם משושת או משושה אשר צלעותיו שש וכן המשובע וכו' עד המעושר ולמעלה ממנו ראב"ח הנשיא, המשיחה והתשבורת א כ.

— הִתפ', *הִתְעַשֵּׂר, — כמו פֻע':  ואלו דברים מתעשרין דמאי בכל מקום הדבילה והתמרים והחרובין וכו' דמאי ב א.  האורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו לפני ראש השנה מתעשרין לשעבר ומותרין בשביעית ואם לאו אסורין בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה שביע' ב ז.  רבי אליעזר אומר הצלף מתעשר תימרות וכו' ר' עקיבא אומר אין מתעשר אלא אביונות מפני שהן פרי מעשר' ד ו.  מעשר בהמה נוהג בארץ ובחוצה לארץ וכו' ונוהג בבקר ובצאן ואינן מתעשרין מזה על זה בכבשים ובעזים ומתעשרין מזה על זה בכור' ט א.  כוסבר שזרעה לזרע וחשב עליה לירק מתעשרת זרע וירק תוספת' מ"ר ג ז.  אילן שחנט קודם חמשה עשר בשבט מתעשר לשעבר רשב"ג, ירוש' שביע' ה כא.  ומה כבשים ועזים וכו' חדש וישן שאינן כלאים זה בזה אינו דין שיתעשרו מזה על זה בכור' נג:.