— פעמַים עֲשָׂרָה,  zwanzig; vingt; twenty: זה עֶשׂרִים שנה אנכי עמך (בראש' לא לח). עזים מאתים ותישים עֶשְׂרִים (שם לב יה). עֶשְׂרִים קרשים לפאת נגב תימנה (שמות לו יה). ושלמה נתן לחירם עֶשְׂרִים אלף כר חטים (מ"א ה כה). —  הָעֶשְׂרִים: לא אשחית בעבור הָעֶשְׂרִים (בראש' יח לא). —  ובמשמ' סדורית: ויהי בשנה השנית בחדש השני בְּעֶשְׂרִים בחדש נעלה הענן (במד' י יא). ובשנת עֶשְׂרִים לירבעם מלך ישראל מלך אסא מלך יהודה (מ"א יה ט). ובתלמו': סנהדרין גדולה היתה של שבעים ואחד וקטנה של עשרים ושלשה (סנה' א ו). בן עשרים לרדוף (ר' יהודה בן תימא, אבו' ה כח). מכר לו עשרים וחמישה דינר של כסף בדינר של זהב אע"פ שמשך את הכסף לא קנה עד שימשוך את הזהב (ב"מ מה:). ובסהמ"א: עשרה דומה לאחד ועשרים דומה לשנים שהם שני עשרות והיה ראוי שיקראוהו עשרַים כאשר יקראו ממאה מאתים ומאלף אלפים וכו' (ראב"ע, ספ' המספר, 1). —  עֶשְׂרִים וארבע, שם לספרי המקרא, תנ"ך: ויהי כי ארכו לי שם הימים לעשות מלאכתי מלאכת שמים העיר השם יתברך רוח השר אשר עשיתי עמו ואמץ לבבו להדפיס עשרים וארבע (ר' יעקב בן חיים, מקרא' גדולק, הקד'). ולכן כל מה שיכולתי למצוא וללקט מהם מכל ספרי המסורה שהיו לי כולם לקטתי, ושמתים בעשרים וארבע זה (שם).